מִי זוֹכֵר לָמָּה?
מָּאמָּא יִטוֹ לבית סויסא. אישה שְׂבֵעַת ימים עֹל ותבונה. שגרה היתה בכניסה לכפר בית ראשון משמאל.
בוקר בוצי והגברת יִטוֹ בִּכְּרָה ללכת יחפה בַּבֹּץ לשמור נעליה החדשות תחת אולי פגיעה ברגליה.
היה זה אי אז בבוקר חורפי של שנות החמישים המוקדמות. עת כיתתה מָּאמָּא יִטוֹ רגליה היחפות בבוץ - אותו הציעו דרכי עפר הכפר של אותם ימי קליטה ראשונים במכורה. אחרי גשמי הסער של הלילה שפנה זה עתה מאתנו לתת מרגוע לַעֲמֵלֵי חצי הכדור המערבי.
יחפה הלכה מָּאמָּא יִטוֹ אל הַמִּרְפָּאָה לבקש מזור למצוקות שהכאיבו לסבתא שנשאה עֹל ימיה באהבת אין קץ.
באותה שעה, יצאתי, אני עוּל הַיָּמִים מביתי ואצתי למלא אחר אחת משליחויותיה של אמי אותי. והפעם לבית אחותי שהיתה גרה אז בבית קטן מאחורי משפחתה של זוהרה "אל-פסייה" לבית יתח.
ראיתיה והיא שְׁחוּחַת גֵּו ובידיה מנעליה חדשות. בוקר טוב מָּאמָּא יִטוֹ הֶחֱוֵיתִי לעברה. איווה בוקר טוב, הִפְטִירָה תוך שהיא מאיצה צעדיה כמי שענייניה דוחקים אגב בְּטִישַׁת רגליה היחפות בבוץ. ביעקב קרינו, "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו". שרגיל היה למהר ולמלא אחר שליחויות הוריו. ובדנן לקחת לו אישה מבית לבן אחי אימו. תובן אם כן נשיאת הרגלים. והסבתא יטו, כבדת עול ימים ותנועה וכבר לא יכולה לרוץ. אבל יהודי בשליחות לעולם נושא אתו ורץ. הצדקת נשאה את נעליה. אולי בחינת מעט. מ- "שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ".
למה את בלי נעליים שאלתי? יכול שזכוכית מבקבוק שבור תפצע לך את הרגל? "פרזלי ולא פבלג'תי"! עברית: ברגליי ולא במנעליי. השיבה נחרצות כמי שיודעת דבר או שניים על צפונות החיים, שטרם נגלו לדרדקותי. צחקתי לי בְּהֵחָבֵא והמשכתי לדרכי.
משהרחיקה מעט, שמעתיה אומרת את הרגל אפשר לרחוץ והפצע יתרפא, ונעלים מִנַּיִן? הנה כי כן, מצאה מרפא מעט וגאלה על הדרך את הנעליים מכתמי הבוץ.
תָּבוֹא לִשְׁתּוֹת תֶּה הִצִּיעָה הַצַּדֶּקֶת שֶׁל זַקְלִין יַנְעֲרָה שֶׁאָהַבְתִּי. "שֶׁאֵין הַדּוֹרוֹת נִגְאָלִים אֶלָּא בִּזְכוּת נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת". בסדר הפלטתי לעברה! [עולם בו לא היה צורך לומר תודת מראית עיין].
ובהנגדה לאותה מרתה בת בייתוס, שהיתה עשירה לובשת בּוּץ, מפונקת ומנותקת מעמה. זאת שאביה שיחד את המלך ינאי.
"וּמַעֲשֶׂה בִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת מָרְתָא בַת בַּיְתוֹס, וּמִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת לכֹּהֵן גָּדוֹל". כהן מטעם המלכות ומשכך היו פּוֹרְשִׂים שטיחים מתחת לרגליה מביתה עד לבית המקדש. שלא יפגעו רגליה. בעת מצור הרומאים ושריפת אסמי המזון ע"י הקנאים הסִיקְרִיקִים. ומשרעבה מרתה ללחם, וכשגזל הכסף כבר לא יכול היה להשביע את הבטן הָרְעֵבָה. גם לא דְּמֵי 'לֹא יֶחֱרַץ'. חלצה נעליה ורצה יְחֵפָה ברחובות העיר למצוא מזון // מזור למצוקות אִצְטוֹמְכַת 'הגבירה מרתא בת ביתוס' קלת הדעת שקרקרה מרעב.
ומשדרכה כף רגליה בסחי הבהמות נגעלה המיוחסת ומאסה בחייה, צרחה בזעקות שבר לעלבונה 'הרוחני' או שמא לרעבון הבהמי של כְּרֵסָהּ הַתְּפוּחָה. שכבר איש אינו עוד מתחנף למצג השווא הקרוי מרתא בת ביתוס, אשת הכהן הגדול שֶׁמִּטַּעַם.
שֶׁלְּעוֹלָם מִיתוֹס הַיִּחוּס שֶׁל כָּל מִינֵי בַּיְתוֹס,
יִגְוַע בְּמַגָּע עִם מֵאוּס גְּלָלֵי הַסּוּס.
"כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ וּזְהָבָם לְנִדָּה יִהְיֶה כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת יְהוָה נַפְשָׁם לֹא יְשַׂבֵּעוּ וּמֵעֵיהֶם לֹא יְמַלֵּאוּ כִּי מִכְשׁוֹל עֲוֹנָם הָיָה." אומר הנביא חזקאל.
הָאָדָם בְּשׁוֹנֶה מִבַּעֲלֵי הַחַיִּים, הוֹלֵךְ עִם נַעֲלָיִים מִשּׁוּם שֶׁנַּעֲלֶה עֲלֵיהֶם.
חַיּוֹת מְקַבְּלוֹת בְּהַכְנָעָה גְּמוּרָה הַטֶּלֶף, רְצוֹן בּוֹרְאָם.
מִשֶּׁאֵין בָּהֶם נִשְׁמַת חַיִּים לִמְרוֹד בּוֹ.
וּמֵאָז שֶׁהָאָדָם הֵפֵר הַצַּו וְהָפַךְ לְבוֹגֵד.
הֵחֵל לִלְבּוֹשׁ בְּגָדִים // בּוֹגְדִים וְלִנְעוֹל נַעֲלָיִים וּמְגַדֵּף.
לְהַבְדִּיל אוֹתוֹ חִיצוֹנִית מִבַּעֲלֵי הַחַיִּים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְחָרֵף.
וְאוּלָם יֶשְׁנָם רְגָעִים, אָמְנָם מְעַטִּים,
בָּהֶם הָאָדָם נִמְצָא בַּשָּׁמַיִם מְרַחֵף, עַל אַף שֶׁגּוּפוֹ עַל הָאֲדָמָה.
שֶׁשָּׁם זֹאת לָדַעַת אֵין חוֹבָה לִנְעוֹל נַעֲלָיִים.
שֶׁאָז מַגִּיעוֹת הַהוֹרָאוֹת, "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ".
מָה שֶׁאֵין כֵּן אֵצֶל הַבְּהֵמָה.
ובהפוך על הפוך, ובדומה למרתא בת ביתוס, בשניהם חליצת הנעלים יש בה משום רוע. שגם המסרב לייבם עובר סוג של תהליך הִתְקַרְנְפוּת. // חליצת נעלו והיריקה בפניו לעיני זקני עירו המעניקות לו תואר של השחתת המידות, לא פחות.
"כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ, לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר. יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ. וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵין יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי. וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל". פ' כי תצא.
- "אִמּוֹ שֶׁל רַ' טַרְפוֹן יָרְדָה לְטַיֵּל לְתוֹךְ חֲצֵרָהּ בְּשַׁבָּת וְנִפְסַק קוֹרְדַקְיוֹס שֶׁלָּהּ. הָלַךְ רַ' טַרְפוֹן וְהִנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו תַּחַת פַּרְסוֹתֶיהָ וְהָיְתָה מְהַלֶּכֶת עֲלֵיהֶן עַד שֶׁהִגִּיעָה לְמִטָּתָהּ. פַּעַם אַחַת חָלָה וְנִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ. אָמְרָה לָהֶם: הִתְפַּלְּלוּ עַל טַרְפוֹן בְּנִי, שֶׁהוּא נוֹהֵג בִּי כָּבוֹד יוֹתֵר מִדַּי. אָמְרוּ לָהּ: מֶה עָשָׂה לָךְ? סִפְּרָה לָהֶם אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. אָמְרוּ לָהּ: אֲפִלּוּ עוֹשֶׂה כֵּן אֶלֶף אֲלָפִים, עֲדַיִן לַחֲצִי כָּבוֹד שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה לֹא הִגִּיעַ.
- אִמּוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל בָּאָה וְקָבְלָה עָלָיו לְרַבּוֹתֵינוּ, אָמְרָה לָהֶם: גַּעֲרוּ בְּיִשְׁמָעֵאל בְּנִי, שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בִּי כָּבוֹד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְכַּרְכְּמוּ פְּנֵיהֶם שֶׁל רַבּוֹתֵינוּ, אָמְרוּ: אֶפְשָׁר אֵין רַ' יִשְׁמָעֵאל נוֹהֵג כָּבוֹד בַּאֲבוֹתָיו? אָמְרוּ לָהּ: מָה עוֹשֶׂה לָךְ? אָמְרָה: כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לִרְחֹץ רַגְלָיו וְלִשְׁתּוֹת מִן הַמַּיִם וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לִי. אָמְרוּ לו: הוֹאִיל וְהוּא רְצוֹנָהּ הוּא כְּבוֹדָהּ.
- רַ' זְעֵירָא הָיָה מִצְטַעֵר וְאָמַר: הַלְוַאי הָיוּ לִי אַבָּא וְאִמָּא שֶׁאֲכַבְּדֵם וְאִירַשׁ גַּן עֵדֶן. לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע שְׁתֵּי שְׁמוּעוֹת הַלָּלוּ, אָמַר: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁאֵין לִי לֹא אָב וְלֹא אֵם, לֹא כְּרַ' טַרְפוֹן הָיִיתִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת וְלֹא כְּרַ' יִשְׁמָעֵאל הָיִיתִי מְקַבֵּל עָלַי. אָמַר רַ' אָבוּן: פָּטוּר אֲנִי מִכִּבּוּד אָב וָאֵם. אָמְרוּ: כְּשֶׁעִבְּרַתּוּ אִמּוֹ מֵת אָבִיו, כְּשֶׁיְּלָדַתּוּ – מֵתָה אִמּוֹ". תלמוד ירושלמי.
