על כרעי תרנגולת

המאבקים הפנימיים בינינו הפכו את המבצר הזה לפרוץ לגמרי. כל כך עצוב. 

שאין להן מקום לישראל, אלא בארצם ועל חרבם.

על אפם ועל חכמתם של מומחי ההתבוללות

שחכמה שאין בה בינת הדעת זמנה, העבר.

ובינת הדעת היא חלום צופה פני עתיד.

יהודי שאין יהדותו מדריכתו, כְּבָלַתּוּ.

כמוהו כצלבני שבא לארצי כבש, החריב ונטש.

מי שיהדותו עומדת לו, אסור לו לשכוח שכאן ביתו הנצחי בתנאי שימחה את זכר עמלק

כי הארץ הזאת תקיא מקרבה

כל מי שאינו חושק ונושק עפרה:

עצה לפלישתים הפולשים

אני לגמרי מודע שהרבה דעת ה' אין שם במחוזותיכם

נכון שאללה הוא הגדול الله أكبر

ברם מחמד אינו שליחו האחרון

לפניו היה ישו ועוד מיני חולמניים

ואחריו קמו וקמלו ורק נצח ישראל לא ישקר.

ומאז האדם רק מתפקח מחלומות השווא.

לא כן המוסלמים שהעדיפו שָׁהִידָה על עבודה.

ישראל היא ארצו של העם היהודי!

עובדה שאחרי 2000 שנות גלות שמר לה אמונים וחזר אליה.

קשה לעכל את היהודי שהחליט להפסיק לנדוד

שנראה כמותכם אבל שונה מהותית משאר כל העולם.

היהודי אינו לא הבבלי ולא הפרסי ולא היווני ולא הרומאי

גם לא הצלבני ולא העות'מני. שלכולם היה לאן לחזור.

אך טבעי שכול מֶגָלוֹמָן הסובל משיגעון גדלות כארדואן

בסופו של יום יחזור לארצו עם הזנב בין הרגליים.

גם היהודי הנודד חזר לארצו אבל עם הראש על הכתפיים

ואתם הערבים מתי תחזרו לארצותיכם?

יהודי לא מגרשים באבנים את היהודי מגרש רק יהודי.

וזהו אסונו של העם הזה, שנמאס עליו ראשו הגדול

והוא כָּמֵהַּ להתערבב להיות ערבי

ולא להיות זה שבא מֵעֵבֶר היהודי העברי

ובהפוך על הפוך העולם תמיד יפחד מהמקור ויכה בו:

המשלתי ארצי לאישה אלמותית

מחלפות ראשה לבן שִׂרְיֹן וְשְׂנִיר

באה בימים ובה היהודי לא נָס לֵחֹה.

מוצא פיה מי כנרת צווארה המוביל הארצי.

חוסן כתפיה עמק יזרעאל. שוברים שתיקה מכלים לְשַׁדָּהּ

בטנה ירושלים ערימת חוטאים.

באַגַּן הַסַּהַר בארץ המרדפים מִתְנַקְּשִׁים בבניה.

סדום תספורת ובולענים מימינה חמס מנהרות ומחבלים משמאלה.

חמוקיה דבשות בדואים וצייה יְרֵכֶיהָ חוות בודדים שוד וּנְהִיָּה.

שׁוֹקֶיהָ חֲשׁוּקִים ועיני כולם בה.

כפות רגליה אילת והים אדום

שכחו העמים התחייבות האלוהים לבני מרום.

"כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו"

מכול עבריה חומדים חסדיה ורב דם בניה הניגר בְּעֶטְיָהּ.

ולי אין שמים כְּשַׂלְמָה לָעֲטִיָּה.

"הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת" נחלתנו?

ערב רב שמוכן לתת חלקי ארצי תמורת "שלום"

כדלילה שמכרה חסדיה, תמורת אתנן...

"הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ"

ולא אהבה תמורת אהבה, ושקט יענה בשקט.

"יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא

וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ"

ומשאהבתיה אני היהודי דינה להיכבש על ידי:

אֵלּוּ כָּל הָאוֹיְבִים 

הָיוּ רַק מְבִינִים
שֶׁגַּם אִם אֲנַחְנוּ

כָּאן לֹא עַם 

אֵלֶּה שְׁבָטִים

הֵם אוֹתָנוּ

לְעוֹלָם לֹא מְנַצְּחִים

גַּם אִם יְרוּ 

אַלְפֵי טִילִים

אֵלּוּ כָּל הָאוֹיְבִים

אֶל הַשָּׁמַיִם 

הָיוּ רַק מַבִּיטִים

הֵם רַק הָיוּ רוֹאִים

שֶׁלַּמְרוֹת הַכֹּל

וְאַף עַל פִּי כֵן

שׁוֹמֵר עָלֵינוּ אֱלֹהִים. 

שיר מחאה עוצמתי כתבת צביקה היקר אך הסר דאגה מלבך כי למרות הכל ואף על פי כן יוכל נוכל לכל אויבונו.

יום ירושלים שמח ולהתראות בערב אצל גלי

שמוליק

שיר בועט וחודר , אכן, בסך הכל. עוד מקום בתבל. יש עוד המון מקומות. בכל ארץ יש לה את המקום הקדוש שלה. הספיק לנו כבר לשמוע על הבטחת האבות. מספיק ודי לחיות תחת התנבאויות טוסטסטרוניות " לך נתתי" (אז לך להילחתם על זה) אנחנו כבר לא שם. כמה שיבינו את זה מהר יותר יהיה טוב יותר 

ומי יעזור 

אלוהים אנחנו שרבים 

והכל מרגיש ככרעיי התרנגולת 

כמו בלון בלי אוויר, מתנשא לשווא 

ומנהיגיו נאחזים בו והוא כמו כרעי תרנגולת..

ואתה רואה ואומר אם היו אויבינו חכמים יותר,

היו מפוצצים את המבצר על יושביו ואת המדינה.

חזק וכואב צביקה.  

.

כאילו (כאילו!) אסונם-התפלגותם הם המזל שלנו. 

עוד חזון למועד, הייתי אומרת לוּ חשבתי שהמועד עוד רחוק. 

שירךָ דיבר אליי קרוב-קרוב, צביקה יקר. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ!

<לב>

רבקה

---

היו מנצלים את נקודת התורפה הזו 

עצוב

עצוב אבל אתה צודק,

אכן זה המצב. המבצר שלנו זו רק מעטפת

שהיא כבר דקה שבקלות אפשר למוטט אותה.

מלחמות פנמיות קשות יותר ממלחמה שבאה מבחוץ.

וכבר נאמר - מהרסייך ומחריבייך מתוך יצאו.

עצוב.