בים הסערות

כתיבה כה רכה מלטפת כל אישה 

למרות המחדל לא לבוא יותר ...

שבת נפלאה 

שם בטלה המשיכה. לעולם לא תבוא היא אל גופך, ואתה אל שלה. וחש אתה בים הסערות והזרמים, אך הצד הזה צבוע בצבעים כהים. חשוך. 

אמרו את זה קודם לפניך?: בזכרונות זה הכי הכי אחי....

בְּכוֹכָב בְּלִי כּוֹחַ מְשִׁיכָה

גַּם הַסְּעָרוֹת

הֵן שֶׁל שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה

וּבַלֵּב הַהַפְנָמָה

כִּי שָׁם 

אֵין צֹרֶךְ בְּמַגָּע.

שיר עם המון תובנות כתבת צביקה היקר. יש רגע בו מבין שצריך לפרוש כנפים ולחפש כוכב בלי כוח משיכה שם אין כבר צורך במגע.

שבת שלום ויום ירושלים שמח

שמוליק

נ.ב

נהדר שעברת לכתב גדול וקריא.

.

הוֹ. 

הוֹ-וֹ-וֹ-וֹ-הוֹ.

הופתעתי.

(לטובה, ברור. אחרת, לא הייתי כותבת על כךְ.) 

צביקה יקר, 

חיברתָּ כאן אֶת ההשלמה (החלקית, לפחות) עִם הירידה 

ביכולת הפיזית עִם הידיעה על חולשת הגוף, שלא תמיד 

יודע לעמוד בידיעה: "ואִם אתחרט / ואִם  לא יעמוד כוחי: " 

משם למקום הבריחה, בעיניים עצומות.

יש נחמה.

שיר מעולה. מעולה.

תודה רבה-רבה-רבה, צביקה יקר. 

<לב>

רבקה

---

לאחרונה נוגעת בנימי נפשי 

גם עתים האירוניה 

הכאב 

וממה שבעצם לא נכתב 

שבת טובה

ואליה , לא תבוא

ואם היא צבקש בכל זאת חיבוק,

ואם אתה תתחרט ותרצה גם לחבק,

תעצום עיניים ותדמיין אתכם 

בצד הממזרי של הרצון בחיבוק 

ושם בחושך תסמנו אותות וזרמים כמו חיבוק שכה השתוקקתם לו פתאום.. 

יפה צביקה.