מִפחד

כְּשֶׁמְּשַׁעֲמֵם 

כָּל הַדְּבָרִים הָרָעִים

יְכוֹלִים לִקְרוֹת.

וְאִם רוֹצִים לִחְיוֹת וְלֵהָנוֹת

בְּלִי לְטַפֵּס עַל הַקִּירוֹת

אָז לְחַפֵּשׂ צָרִיךְ

אֶת הָרֶגַע

שֶׁבּוֹ אַתָּה אוֹהֵב לִהְיוֹת.

תודה צביקה היקר על השיר המחדד את הסכנה שיש בשיעמום.

יום טוב ומבורך

שמוליק

הניתוק הזה ליקום אחר 

רק לא לשכח לחזור 

יום מבורך

מין מבוך שכזה. אך למרות פחד הנפילה הרי נמתין לרגעי סער בחיינו ללא שעמום. 

אבל 

הדרך עוד לא תמה 

אהבתי מאוד הכתוב 

ואתה מרגיש כאילו זו דרכך האחרונה..

מוקדם. תקדש את החיים ולא את הקדיש, צביקה.

חזק.  

נזכרתי באימא שלי … 

כשהייתה מרותקת למיטה , רצינו- האחים ואני 

להביא לה עגלה כדי שתטיל מחוץ לבית … 

היא סירבה בכל תוקף 

היא הרגישה מושפלת :(( 

תודה ותבורך בטוב 

תופים לחיים - טובים

סורה חושך!

.

תחושות קשות שעולות כשאין תעסוקה להעביר אֶת הזמן. 

חזק במיוחד. רגיש במיוחד. 

תודה רבה-רבה-רבה ורק טוב, צביקה יקר. 

<לב>

רבקה

---