מכוות אש

.

הוֹ. 

המסע שאינו נגמר. 

עַתָּה, מנוחת הנוסע. 

הענווה של הדוֹבר. מעוררת התפעלוּת. 

רגיש כל כךְ. 

תודה רבה-רבה-רבה, יצחק, איש יקר לי מאוד. 

<לב>

רבקה

---

אל נא אל תפסיק נדוד... נכונו לך כל כך הרבה אהבות!

אבוד במטמוני הצוף והתבלינים בבשרך

מעלה ומטה , בקעה והר

כפייטן המקפיד בטעמים

מפליג בך , שמים אדירים...

פיוט כתבת יצחק היקר , שיר אהבה מרגש לאותה האחת שאת ליבך שבתה ובגופך יצרה כוויה כמו היתה היא להבה של אש.

יום רביעי מבורך

שמוליק

החטא הטוב, זיכרון שיש לקעקע על בשר האוהבים 

כמו השיר המיוחד שקעקעת כאן.. 

ואתה מפליג בה בהרבה זכרונות

כואב חודר אך אמיתי בהחלט 

איזו הפלגה מדהימה ההפלגה הזו

זו אותה רגיעה ברוכה אחרי מעשה האהבה

רגיעה שאין כמותה.

עצמתי עיני והקשבתי ושמעתי-

שמעתי את קולו של הרימון הבשל בהתבקעו

וואו, איזה קול נפלא הוא זה 

השלווה בעקבות מעשה האהבה

תחושה עילאית מאין כמותה.

השיר מעורר התפעלות, 

כתיבה מדהימה, 

ודימויים מרהיבים. 

שאפו יצחק יקר. 

המשך יום נעים

ממני עליזה. 

פרטת לב ורגש 

נוגע נוגע 

תודה יקר