זה לא השקט

.

הוֹ. 

שיר קשה-קשה כשמגיעים לבית האחרון, ועוד יותר קשה 

כשמגיעים לשורה האחרונה. 

היכולת להביט ב"אני" כמו מהצד - כמו שקורה בחלומות - 

הפיקה כאן התבוֹננוּת שירית מלאת הבנה ומלאת ייסורים. 

תודה רבה-רבה-רבה, יקי אהוב, משורר יקר לי מאוד. 

<לב>

רבקה

---

זֶה לֹא הַשֶּׁקֶט

שֶׁמִּשְׁתַּלֵּט עַל הַנְּשָׁמָה

זֶה הַזִּכָּרוֹן

עַל יָמִים שֶׁל אַהֲבָה

וְשֶׁל מַגָּעִים וְאַכְזָבָה

וְעַל בְּדִידוּת כּוֹאֶבֶת

זֶה לֹא הַשֶּׁקֶט

שֶׁזּוֹעֵק עַכְשָׁו

מִתּוֹךְ הַלֵּב וְהַנְּשָׁמָה.

עוד שיר עוצמתי , כואב ומעורר מחשבות רבות כתבת יקי היקר. אתה מפליא במילותיך לתאר תחושות ומצבים שבלב של כל אחת ואחד מאיתנו נוגעים.

שבת שלום ומבורך וחיבוק ממני

שמוליק

ראיתי כאן געגוע לימים אחרים, לתשוקה, לאהבה. אותם זכרונות מכים בך שוב ושוב. והבית האחרון-כל כך מכאיב לי שקשה לי להתייחס אליו. 

למות אחרי מילותייך

לחבק כל משפט

זה אתה זיכרון שנקרע 

מחבקת חזק שבת טובה 

זועק, מילים כדורבנות - זה אתה, הזכרון שנקע מעל דפי חייו... תודה רבה לך יקי היקר, שבת טובה.

המרעיש ומכאיב עד בלי די

אתה עומד מן הצד ומתבונן בך

זרוק בצד הדרך, 

בתוך הבדידות הגדולה.

ואתה מתגעגע לימים בהם הייתה בהם אהבה

ותשוקה 

ומגע...

טלטל אותי השיר

כל כך הרבה כאב יש בו.

כל השיר נושא כאב 

והסיפא השאירה אותי בשתיקה 

חיבוק לך יקר ושבת טובה

יקי יקיר לי

***********

זה השקט הזועק מתוכך,

זורק לזיכרונות עבר, 

מתבוסס תוכם עד כאב. 

השורה האחרונה

שורת מחץ

מוחצת, מרסקת ...

הדימויים מרהיבים

ומתחפרים ברובדי הנפש. 

הייתכן לקרוא שירתך היפה

מבלי לדמוע ... 

מילותיך מפלסות דרכן היישר אל לב הקורא.

חיבוק לשבת טובה ורגועה חבר יקר

באהבה הערכה רבה רבה

ממני עליזה.