אל ביתך

כשאתה טס לפגישה גבר אישה אתה פוגש עצי פיקוס ירוקים שם מאובקים מזקנה... תודה רבה לך צבי היקר.

בַּדֶּרֶךְ לַפְּגִישָׁה

עִם אוֹתָהּ הָאִשָּׁה

אֶצְלָהּ בְּבֵיתָהּ

מַבִּיט אָז

מֵחַלּוֹן הָרַכֶּבֶת

וְרוֹאֶה עֵצִים

שֶׁל אַהֲבָה

מקסים השיר שכתבת צביקה היקר , בהתרגשות אין קץ הוא בדרך לביתה ותוך כדי מתבונן בנוף הניבט מחלום הרכבת - גם הוא  מאובק מזיקנה.

שבת שלום ומבורך

שמוליק

הזהב מלווה את השיר הזה כמוטיב חוזר. עמודי הזהב האנונימיים שאתה צופה בהם בדרכך אליה, ועמוד הזהב העשן של ביתך שהותרת מאחור. עכשיו אתה בביתה בשדרה המאובקת מזקנה.  אבל העיקר שאתה איתה.  

חיוך בלב 

נופים 

ומימוש

ואתה ממלא חלל הנע לאחור

הזקנה ישנה בכל מקום

שבת שלום יקר 

.

הוֹ. 

נסיעה אישית מאוד אליהָ, וכל פרט זוכה להתייחסוּת בשירךָ. 

ההתייחסוּת אישית, לא דיווחית בלבד. 

דיבר אליי מאוד-מאוד ואהבתי מאוד-מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה, צביקרה יקר. 

<לב>

רבקה

---

תמונת מצב מרתקת!

היא ממהרת להביא אותך אל ביתה,

מול החלון חולפים מראות 

סימני דרך שמלמדים אותך שאתה מתקרב

והנה הגעת...

אפשר לקחת נשימה עמוקה

לחלוף על פני עצי הפיקוס ולהכנס...

נפלא.