"ואוי לו לעולם שאבד מנהיגו" חז"ל.

גַּיִס חֲמִישִׁי ויהיה זה אחי שלמרבה הצער נבנה אט אט על ידינו וע"י מחדלנו. מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי. מי שאינו יהודי, אינו זכאי להדליק בה משואה. כדעת היהודון. זה אינו יום עצמאותו, זה יום נכבתו. זוהי גחמה לדמוקרטיה וחרפה למדליק. שופט לא יכול להיות לא יהודי, ועל אחת כמה וכמה שופט עליון. שמהותו לא מאפשרת לו לשיר התיקוה בטקסי העם היהודי.

          ההיסטוריה לא תשכח ולא תסלח. שגריר של מדינת היהודים לא יכול להיות ערבי. "מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ". ישעיהו.

          להבין את השכן עדיף במרבית המקרים מאשר לריב אתו. התנאי, ששנינו נושאים את אותה המורשת. או שכל עוף למינו ישכון והשכן שאינו כמותי יישאר מעבר לגדר.

          תמיד אהיה מוכן לסייע לו בבורותו, בשום פנים ואופן לא להתערות בו. "אל תביאני לידי ניסיון ולא לידי ביזיון'' מבקש היהודי בשחרית של כל בוקר.

          להתערות באחר זו חולשה הנובעת מעייפות החומר ומתשישות הדעת של מאבקים פנימיים בלתי פוסקים. חולשה זו של להטביע אח בים שאין בו מציל. ותחת אשר לכלות את תוחלתנו במאבקים בינותינו, אם נשתף הכוחות לאותה תכלית שירשנו כעם, נוכל לכל אויב גם אם הוא שכן נזעם.

          המאבק על החובה והזכות להיות יהודי בארצי, עוברת ובמקרה קיצון גם דרך ייהרג ובל יעבור.  לאורך כל הדורות. ההגליות לפני ואחרי החורבן הראשון והבית השני והגירוש מספרד. והפוגרומים ברוסיה. והרצח בגרמניה. וקצר המצע.

והבריחה מארצות ערב והמלחמה האינסופית במוסלמים. ואת כל אלה תישא הרוח לבד מחרפת אחי המנסה להמיר את זהותי בכדי למצוא חן בעיני ההורג, המגרש, הרוצח והחוסם אותי. המסרב, הרודף והמחבל בי ובאחוזתי.

          ועל זאת הדרך ובכל תחום. ובשלי דהיום // בשולי הדברים. אכן פני הדור כפני הספסרים המוצאים לאור את נשמת הסופרים השקופים. אלה אותם שנשמתם בוערת בהם להגיד לעולם. וכמו פעם שהיו עומדים בשער // שהייתה עומדת להם תמימותם בפרץ. והחוצפה של הבנקים לגזל אינה יודעת שובע.

ראו אקרוסטיכון שקוראים בימי הסליחות.

אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ.

בָּאִים בְּכֹחַ מַעֲשֵֹיהֶם:

גִּבֹּורִים לַעֲמוֹד בַּפֶרֶץ.

דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת:

הָיוּ לָנוּ לְחוֹמָה.

וּלְמַחְסֶה בְּיוֹם זָעַם:

זוֹעַכִים אף בּלַחֲשָם.

חֵמָה עָצְרוּ בְּשַוְעָם:

טֶרֶם קְרָאוּךָ עֲנִיתָם.

יוֹדְעִים לַעֲתוֹר וּלְרַצּוֹת:

כְּאָב רִחַמְתָּ לְמַעֲנָם.

לֹא הֱשִׁיבוֹתָ פְּנֵיהֶם רֵיקָם:

מְרב עֲונֵינוּ אֲבַדְנוּם.

נְאֶסְפוּ מֶנוּ בַּחֲטָאֵינוּ:

סָעוּ הֵמָּה לִִמְנוּחֹת.

עָזְבוּ אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת:

פַּסּוּ גּוֹדְרֵי גָדֵר.

צֻֻמְּתוּ מְשִׁיבֵי חֵמָה:

קָמִים בַּפֶרֶץ אָיִן.

רְאוּיִים לְרַצּוֹתְך אָפֵסוּ:

שׁוֹטַטְנוּ בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת.

תְּרוּפָה לֹא מָצָאנוּ:

שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ בְּבׁשֶת פָּנֵינוּ. לְשַׁחֲרֶךָ אֵל בְּעֵת צָרוֹתֵינוּ ". בסליחות.

וכיום אבא במאה? ואימא בגרוש. והמלים שכתער

והאש שיקדה בהם להצלת ישראל בעבר

אוי לנו וכי פנה היום ונטו צללי הערב רב שסוחרים בה להצלחת ישמעאל.