רוח וחומר

.

וואו. 

ועכשיו, אחרי קריאה שלישית, אני מה-זה-מהורהרת. 

"רוח וחומר מתגמדים / לעומת חיים של נשימה" - הוֹ. 

זֶה הגיג ענק בחשיבוּתוֹ. 

כל השיר, שירךְ, מעלה אֶת התהיוֹת  שלךְ,  

כשאַתְּ, ילדת טבע נצחית, מביטה, מסתכלת, בודקת, 

מהרהרת במָה שאַתְּ למדתְּ ולומדת. 

למען האמת, כל אחד מאיתנו אמור לתהוֹת, כמוךְ, למול 

החיים הרוחשים סביבנו. 

הבית האחרון אישי-פנימי, מעין תמיהה ותפילה. אהבתי אותו 

מאוד-מאוד, דיבר אליי מאוד-מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה, אלה לי אהובה, יקרה לי כל כךְ. 

שלךְ, 

<לב>

רבקה

---

יצא הכתוב  הזה שעומקו בטח הובן לך 

תודה שאת פותחת אצלי את ההבנה לכתוב 

כי כתיבתי היא אינטואטיבית 

אוהבת הרבה 

.

התודה היא לָךְ על הכתוב, אלה לי אהובה.

אני רק קראתי. והרהרתי. 

<לב>

רבקה

---

ואני דיי מחוברת אליהם

תודה רבה 

יַלְדַּת טֶבַע

מִתְבּוֹנֶנֶת בַּחַיִּים

וְכֵיצַד הֵם נוֹצְרִים

וְכֵיצַד שׂוֹרְדִים

וּבֵין שְׁקִיעָה לִזְרִיחָה

מַרְגִּישָׁה שְׁקוּפָה.

שיר עוצמתי שיוצא מהלב על ימים שעברו במרחבי הטבע לבין המציאות של היום שאט אט הפכו ליותר שקופים. נקווה שהשקיפות תעלם במהרה.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

התמונה שיצרתי בטכנולוגית AI - זה לא תמונה של ילדה אמיתית

הטבע אכן הוא גורם יצירת הרבה שירים וציורים 

יום נפלא

מי יודע אם נזכה בימינו

יום נפלא

והסוף -

מרגישה שקופה

ולא הכי מבינה אם אני עדיין כאן

מחכה לאורו של משיח בא

ילדת טבע נצחית

מנצחת