פֶּסֶק זְמַן

מוּל הַמְּצִיאוּת
שֶׁהוֹלֶכֶת וּמִתְהַוָּה  
מוּל עֵינֵינוּ
קַיֶּמֶת מְצִיאוּת 
שֶׁהִיא אַשְׁלָיָה
אוֹתָהּ מוֹצְאִים 
בָּרְשָׁתוֹת הַחֶבְרָתִיּוֹת ,

בַּמָּגָזִינִים וּבִמְסַפְּרוֹת
 וּבְבָתֵּי     הַקּוֹלְנוֹעַ. 
וְהַפַּעַר רַק הוֹלֵךְ וְגָדֵל.

תודה רבקה יקרה על השיר המשקף את המציאות 

שבה אנו חיים בעזרת היסטורית  השמלות לנשים.

ערב טוב 

שמוליק

הכל מביא אותך לאותה תחזית קודרת...

הפרסומות עושות שטיפת מוח

בעידן בו לא התקלחו מדי יום, נועדו השמלות המנופחות לטשטש את הריח. כך גם הפרסומות, הרשתות החברתיות-מציגות בעיקר את היופי ומשכיחות את המציאות עצמה.

אך את נוגעת לא רק בריח גוף, אלא בסרחון אנושי שכרגע אופף אותנו מכל עבר. ממש כך! 

<לב> <לב> <לב>

רבקתי היקרה,

בהתחלה חייכתי, כי נזכרתי באותן שמלות מנופחות

באותן תחתוניות מעומלנות...

אחר כך הזכרת לי את אותם מקומות עם המגגזינים והפרסומות.

אצל הספר תמיד מצאתי את שבועון "לאשה" שגרם לי לפעמים לצחוק

ולפעמים לקצת בחילה.

לקולנוע ניסיתי תמיד להכנס לאולם כשכבר החשיך והפרסומות כבר חלפו

אז מה אם קצת הפרעתי ליושבים...

ואז, כשהגעת לפייסבוק ולאתרים השונים ו -

למציאות שלנו,

ירד החיוך מהפנים ונעשה לי עצוב.

בואי רבקתי ונתכנס במציאות הפרטית שלנו

שהיא עם המון אהבה חיבוק ונשיקות

שבת שלום רבקתי האהובה, שבת שקטה ורגועה

והמון אהבה ממני.

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> כן! <לב> תודה רבה-רבה-רבה! <לב>

וְהַמְּצִיאוּת שֶׁלָּנוּ מַחְרִיפָה מִדֵּי רֶגַע וְ-רָצָה-רָצָה-מוּפֶצֶת-בְּטֶמְפּוֹ-אוֹלִימְפִּי

בְּלִי תַּחְתּוֹנִיּוֹת

כל כך נכון

<חיוך> <לב> <חיוך>