המשט הגדול 6

נוח אסף מאוהלו את כל מה שקיבל תמורת הזהב והלך לשוק הבנייה. שם הוא מצא אוהל שעליו באותיות גדולות היה כתוב 'קידוחים באדמה'. לא שנוח ידע מה אומר צירוף המילים האלו, אבל כך היה כתוב בנייר שלו ולכן הוא פעל בהתאם.

"אני צריך קידוח באדמה אצלי בחצר.” הוא אמר לאיש בחנות, הראה לו את כל הסחורות והכסף שהביא ושאל: "מה תוכל להציע לי בעד זה?”

האיש חיך וצעק לעוזרו: "חיימ'קה, תביא לכאן חמישה קודחים.” והתחיל להנהן לנוח כבעל סוד. בעוד זמן אך מועט ביותר, לתוך החנות נכנסו חמישה אנשים שמאחוריהם צעד חיימ'קה ודחף אותם. בעל החנות חייך שוב, פיו נפתח רחב מאי פעם ואמר: "אלו הקודחים ההכי טובים שלי. רק אל תשכח להרטיב אותם כל כמה שעות כדי שלא יפסיקו לקדוח".

נוח התקרב אל אחד מאנשים וראה שהאיש קודח מחום. כל כך קודח, שרועד בלי הפסקה. "ואיך הוא יקדח באדמה?” הוא שאל בהרמת גבה והמוכר, מלווה שוב בחיוך רחב, משך את הקודח החוצה, נתן לו את חפירה ביד והאיש התחיל לרעוד. אחרי זמן מה שהקודח רעד יחד עם האת, באדמה נוצר בור לא גדול. זה הספיר לנוח כדי הבין איך מפעילים את הקודחים והוא הביא אותם הביתה. שם מיד הוא נתן לכל אחד את חפירה ואפשר לקודחים לעבוד. כל כמה זמן הוא השפריץ עליהם מים כדי שלא יפסיקו לקדוח ואחרי כמעט חצי חודש, הם כבר התעמקו כעשרים אמות לתוך האדמה. אז נוח שם לב שבתחתית הבור מופיעים מים. הוא אפשר לקודחים לעבוד עוד קצת עד שפרץ של מים יצא ברעש מפחיד מהאדמה.

נוח ביקש מאחד הקודחים לסתום עם רגלו את בור המים, אך אחרי עצירה של שלוש רגעים, מים הרימו גם את הקודח וזרקוהו באוויר מעל גג האוהל. מיד אחרי זה התפרצות איבדה מרצונה להמשיך להשתולל והמים ניגרו באיטיות בתוך הבור, ממלאים אותו עד למעלה. חם ויפת, ילדי נוח, בקושי הספיקו להוציא מהמים את הקודחים. כאשר המים עלו עד לקצה הבור, הם נעצרו. נוח הביא סיר ומילאו במים, אך בתוך הבור מפלס המים לא ירד, כאילו בדיוק מה שהוצא, התמלא מחדש. למעשה, בדיוק איך שהנייר חזה שיהיה. נוח בנה מקור מים חדש. לא עוד באר במרחק של חצי יום מהיישוב, אצל נוח היו מים בכמות כפי שיחפוץ וממש על יד אוהלו. זה בהחלט יחסוך לו הרבה זמן. זמן שהוא יכול להשקיע בזירוז בניית הסירה.

כבר למחרת כל תושבי היישוב הגיעו לנוח להסתכל על מקום מים חדש. אחרי שכל הכפר התוואסף מסביבו, נוח הציע להם תמורת תשלום לא רב לקנות מים ממנו. מאז התושבים הפסיקו ללכת לבאר, במקום זאת היו קונים מים מנוח, מביאים לו כסף, סחורות או אף חיות, שהוא היה מוכן לקבל, אבל לא יותר מזוג מכל אחת.

אחרי זמן מה לאנשים נגמרו חיות שנוח היה זקוק להן אבל הדרישה לקנות מים לא קטנה. נוח שכנע אותם ללכת לכפר שכן ולהחליף את החיות שלהם בחיות שהיו חסרות לנוח. כך הוא המשיך לרבל עוד ועוד זוגות של חיות.

ההמשך יבוא ...