גנים. ערים. הכול ולא כלום (אחד מן הראש) / [שלוש נקודוֹת] (אחד מן הרגש) /

<לב> <לב> <לב>

הדרך אל הבית אל הנחלה והמנוחה ארוכה היא , היא חוצה ים ויבשה , הרים וגבעות ועוד ארוכה הדרך והתחושה שעוד לא חצית את סף הדלת של הבית.

תודה רבקה יקרה על השיר הקצר .

לגבי השיר הראשון אשמח לקבל קצת יותר הבהרות  לגבי התוכן והמסר של השיר.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

.

תודה רבה על הבקשה, על ההתעניינוּת, שמואל יקר. 

שמוֹת היצירות בתחילת המיקרו-טקסט (זה לא שיר) הם: 

השניים הראשונים: מאת חורחה לואיס בוֹרחֶס;

השניים הבאים אחריהם: מאת איטָלו קאלוינו. 

מה שכתבתי אחרי כן מתייחס לבריאת העולמות של כל אחד

מהם. (יכולתי להוסיף אֶת גבריאל גארסיה מארקס, למשל, 

עִם "מאה שנים של בדידוּת" ו/או סופרים אחרים שבראו 

ובוראים עולמות פנטָסטיים. או אֶת פרנץ קפקא ועולמותיו. אבל 

נראה לי שבורחס וקאלוינו, שהם כל כךְ מודעים לשפה, ללשון, 

מספיקים בהחלט.) 

ומה שכתבתי בהמשךְ, לקראת הסוף ובסוף, הוא השאלה 

המטרידה לא רק קטנה כמוני: 

מי באמת-באמת הוא בורא-העולם/העולמות. 

ידוע שכל יצירה שהיא (לא רק כתובה) זקוקה לביצוע ע"י 

מישהו אחר. אחרת, היא אֵינָה קיימת. למשל: 

ציור שאיש אינו רואה אותו; באין רואים/צופים, היא "איננה" ;

כנ"ל: פסל, או כל יצירה מן האמנויוֹת הפלסטיוֹת;

לחן/מוזיקה שאיש אינו מבצע, ולכן, אין מאזינים;

סיפור שאין לו קוראים; או נובלה; או רומן; או שיר;

וכולי. 

ולא די בכך: 

יש גם אִינְטֶרְפְּרֶטַצְיוֹת. 

כל אינטרפרטציה היא, בעצם, "בריאַת" עוֹלָם מהחומרים 

הנ"ל. 

אני מקווה מאוד שהסברתי - ושלא העקתי, שלא הכבדתי 

עליךָ. 

תודה רבה שוב ושבוע טוב, שמואל יקר. 

<לב>

רבקה

---

.

תוספת: 

היצירות שציינתי עוסקות בנושא הזֶה (של בורא-העולמוֹת). 

סליחה, "ברח לי" בתגובה הראשונה. 

רק טוב!

רבקה

---

תודה רבה רבקה יקרה על ההסבר המפורט והמחכים ממנו הבנתי עכשיו את המסר שעולה מהכתוב.

אני לא קראתי את היצירות שאת מתבססת עליהן בשירך ולכן הפער שנוצר בין ההבנה שלי למסר של השיר שלך.

בכל מקרה תודה על ההסבר שאני מניח יעזור לכל החברים הנוספים שיגיבו  ויתייחסו עכשיו לשיר שלך.

שבוע טוב ומבורך

שמוליק

<לב> <לב> <לב>

<לב> <לב> <לב>

<לב> <לב> <לב>

אותם ספרי מופת מופלאים מנין נוצרו? מראשו היצירתי של הסופר, וגם את בוראת עולמות במילים. על אף הגבולות של המילים, הלשון והבנת הקורא. יצירה היא בריאה. 

<לב> <לב> <לב>

ואני כואבת אותך מאוד 

הבורא טרם מקבל אותך ..

מחבקת חזק

<לב> אלה לי אנובה, <לב> תודה רבה-רבה! <לב>

לא ממש ליד, עדיין יש שביל ללכת בו

דרך שלא חצית אותה.

חלק מדרכיו של בורחס הכרתי, לא הרבה מודה

אבל את דרכו של קאלויני אינני יוגעת. 

גם לא את אותן ערים סמויות מן העין...

אני רק יודעת שבסוף ימיו בורחס איבד את גן השבילים,

כשאיבד את ראייתו. נותרו לו המילים...

ואז הוא אמר שצריך לחיות כך, שברגע הפרידה מהחיים, לא נרגיש שבזבזנו אותם.

קבלי רבקתי את התנצלותי, שדילגתי על גנים ערים...

ולא עצרתי ליד הר וים...

אבל ישנם ימים כאלה, שאני לא מגיעה אל המחשב.

וכשאני מגיעה, שוכחת לדפדף לאחור...

וואלה, איך אני בהת נצלויות 

.

נוריתי יקירתי. 

נוריתי הנפלאה. 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ!! 

הרגשה מעולה, להגיע אֶל תגובותייךְ ולהרגיש ש- הנה, היא 

(אַתְּ) מבינה אֶת הברברת שלי. או: סוף-סוף מישהו מבין. 

<לב>

חיבוק, נשיקות לפי התקן, אהבה שאין לה תקנים, 

רבקה שלךְ

---