כשאהיה גדול

כשאהיה גדול,
הבטחתי לעצמי להיות מאושר.
לצעוד בין שבילי הפרחים שנבלו,
והחלום האישי שנשר.

כשאהיה גדול,
הבטחתי שעוד אעמוד איתן, על המשמרת.
על אף המראות הנוראים שראיתי,
ורסס השמחה שחדר ככדורי עופרת.

אבל זה הזוי וקשה,
ולמרות שאני כל כך מנסה,
אני לא מצליח להמשיך הלאה.
ובחושך, מתחת לכרית,
מגיעה מחדש המפלצת האכזרית,
ונשארת שם כל הלילה.
ואין אחד שישמור עליי,
אין אחד שיחבק חיבוק של דוב.
הפחד גובר ומתקרב אליי,
ולא מתכוון לרגע לעזוב.

כשאהיה גדול,
הבטחתי לעצמי להיות מאושר.
לצעוד בין שאריות החיים שעוד נותרו,
בין דרך כל בשר.

כשאהיה גדול,
הבטחתי לעצמי שאנסה מחדש שוב לחיות...