שעת חצוֹת / רסיסים

כמו הנזל וגרטל, עמי ותמי את מחפשת את הדרך הביתה באמצעות פירורי זיכרונות קטנים ומהנים. כמו ליטוף שערו של בנך. 

וכן, נקודת המפגש. חצות. לו יהי! 

זועקים - הראשון מדבר על כך ששני הצדדים במלחמה אומדים את המצב, לא תהיה שעת חסד.

השני מדבר על כך שאת מזמזמת רסיסי נהרה לילדך השחרחר ואת תוהה כיצד נמצא את הדרך חזרה. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום שקט.

מוטיב מתוך אגדות עם

כדוגמת עמי ותמי

מי ייתן ופירורים של תקווה , יהפכו לחריצים ובקיעים של אור, ילוו את בנינו בדרכם אל החופש

שעת חצות האם תהיה גם שעת רצון? האם לא פסו התקוות? אולי תהא השעה גם שעת חסד.

רסיסי זכרונות מפוזרים לאורך כל הדרך

כמו היו פרורי לחם אותם אוכלים  חיות, והדרך חזרה הביתה כבר לא ברורה.

תודה רבקה יקרה  על שני השירים הקצרים עם תובנות גדולות על מה שקורה איתנו כאן היום.

יום רגוע ושקט

שמוליק 

אוי רבקתי, זו לא שעת חסד.

שעת חצות חולפת לה והתקווה לא נולדת.

לצערי אני יודעת את זה מתוך ניסיון אישי.

במקום לחפש את פרורי הלחם שפזרו הנזל וגרטל ולא מצאו את דרכם חזרה,

אולי כדאי לך להצטרף למסע הפלאים של נילס הולגרסון ביחד עם אווזי הפרא

או להתפעל מכוחה ולבקש הגנה מבלבי...

בדבר אחד אני בטוחה, החיבוק שאני שולחת אליך ימצא את דרכו

ויגיע אליך וישאר איתך לתמיד.

אוהבת אותך המון המון 

נורית שלך.

.

נוריתי יקירתי, נוריתי שלי, 

הגעתי אֶל חיבוקךְ - וזֶה נפלא! 

יישאר אצלי, בוודאי. 

ה-רבקה ה-זאת שולחת אלייךְ חיבוק אוהב-אוהב, 

ומודה לך על התגובה הנפלאה עִם שתֵּי הצעוֹת מקסימות 

(כרגע בלבי נראית לי משהו מרענן ממש, הג'ינג'ית הזאת

המנומשת). 

אוהבת אותך מכאן עד בלי סוף,  

רבקה שלךְ

---