לימדתי אותו ...

זיכרונות מן הימים ששהית בקיבוץ. את לימדת אותו על יינות, הוא לימד אותך על אהבת הארץ אשר הפכה לשלך בכל מובן. וכיום... היית מעדיפה שלא ידע לאן הגיעה ארצנו האהובה.  

את לימדתך את אישך דברים שהוא לא ידע והוא מצידו לימד אותך דרכים בארץ ולאהוב אותה בדרכו שלו. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום שקט.

ואת אותו לימדת 

והיום אין מה ללמד או ללמוד יותר

אין לנו ארץ

וגם לא טעמי יין 

כאבתי את הכתוב 

הִיא אוֹתוֹ אָהֲבָה,

הוּא אָהַב אֶת הַיַּיִן
וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ לְלַקֵּט כּוֹכָבִים
הַיָּרֵחַ אָהַב אֶת שְׁנֵיהֶם, כִּי עֲדַיִן
הַיָּרֵחַ אוֹהֵב לֶאֱהֹב אֲהוּבִים .. (אָלֶכְּסַנְדֶּר פֶּן)

הִיא אוֹתוֹ  לִמְּדָה

מָה זֶה לִהְיוֹת בֻּרְגָּנִי,

וְהוּא אוֹתָהּ לִמֵּד

מָה זֹאת אַהֲבַת מוֹלֶדֶת.

יַחַד הֵם שָׁתוּ 

כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן,

בִּשְׁבִילֵי דְּרָכִים 

הֵם הָלְכוּ יַחְדָּו,

וְהִיא מַקְשִׁיבָה עַכְשָׁו

לְקוֹלוֹת הַמִּלְחָמָה

וּמְדִינָה שְׁלֵמָה

כָּאן אֲבֵלָה,

וְהוּא פָּשׁוּט

אֶת זֶה כְּבָר לֹא רָאָה.

תודה  רבקה יקרה על השיר הבועט שכתבת. איך עברו השנים , איך השתנו הזמנים ? מה קרה  כאן למולדת בכל המובנים?

לילה שקט

שמוליק

הוּא לִמֵּד אוֹתִי דְּרָכִים

וּשְׁבִילִים בָּאָרֶץ וְלֶאֱהֹב אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁלּוֹ / אָה עוֹדֵד. עוֹדֵד

/ לוּ רָאִיתָ

רבקתי היקרה,

ניסיתי לקרוא בקול את הדברים

ולא ידעתי באיזה טון לקרוא את המילים האלו.

האם לזעוק אותן או ללחוש. ואולי ...

זיכרון עולה בך, זיכרון של ימים אחרים ימים רחוקים, ימים שיש בהם גם תמימות.

את לימדת אותו איך טועמים יין והוא לימד אותך את שבילי הארץ

ואת האהבה אליה, אהבה כל כך מיוחדת אל ארץ מולדת.

ומה שקורה לארץ הזו בימים אלה - זה לא  נתפס.

כמה טוב שעודד כבר איננו כאן ואינו רואה את זה.