הקפה התקרר, העוגה התביישה/ יעל כרמי גבאי 1.11.06

הקפה התקרר, העוגה התביישה/ יעל כרמי גבאי 1.11.06

הוא הזמין קפה מגורגר. כמו החיים.

היא העלתה על נס, את מהות הקשרים

ובין לבין ישבה גם השתיקה,

שידעה ימים אחרים.

לא הפרה את האיזון הדק,

לא שוברת את הדממה.

 ובניהם התכשכש זנבו של הכלבלב, שמשום מה,

זכה למנת ליטופים מוגברת..

 בשמיים , ירח זחוח, זנוח שט

משך בכתפיו.

לא התערב בהבלי עולם.

די לו באהבות פורחות,

שם. בין הכוכבים שמעל.

נשבע- ידו לא הייתה במעל...

הקפה התקרר, העוגה התביישה.

כמו מהות הקשרים שהותרו

מעל ומתחת לשולחן.

שאלות שעמדו על קצה הלשון,

נסוגו.  לא היה טעם לשאול.

 כלל הוא בעולם- לא לכל קושיה יש תשובה.

 הכלבלב התם - שלא ידע לשאול,

השים פני חכם, הוסיף לכשכש בזנב.

קיבל פה ושם עוד לטיפה קטנה

ליקק בהנאה  פירורים גדולים של עוגה.

וקינח בחגורה שהייתה פעם שלמה.

המלצרית ששבה והלכה  ניחשה,

תשר בשולחן הזה- לא יהיה - אין.

 השניים קמו,  אספו את עצמם.

חגורת הכלב נותרה על הארץ

אינה יודעת אי הדרך..

קשורה אל הכלבלב,

בעבותות אהבה נגוסות.

 בקרב על השלום, שלא הגיע.

ניצח רק לרגע קט  , כלבלב קטן

שזכה לליטופים

מ -     ש נ י     א נ ש י ם     ז ר י ם. 

* * *

כל הזכויות שמורות ליעל כרמי גבאי.