בחצרות האורן

כָּל חַיֶּיהָ כָּתְבָה שִׁירֵי אַהֲבָה וְיָפְיָהּ מַגִּיר מִלִּים שֶׁל תְּשׁוּקָה
מְבַשְּׂמוֹת שָׁדֶיהָ בְּעֵת מֶרְחָץ שֶׁל שְׁקִיקוֹת נִפְעָמוֹת בִּיפִי לַיְלָה
הֹמֶה וְרוֹגֵשׁ וְשׁוֹאֵב אֶל קִרְבּוֹ אֶת נְשִׁימוֹתֶיהָ הַחַמּוֹת
לְעֵת בֹּקֶר קָרֵב בּוֹ תַּשִּׁיל מֵעָלֶיהָ אֶת הַלְמוּת הַסְּעָרָה
וְתִפְנֶה אֶל דַּרְגָּשׁ הָעֵץ בַּחֲצֵרָהּ בּוֹ הָיְתָה רוֹקֶמֶת כְּלִילֵי יֹפִי
לְבַטֵּא לְדַגְדֵּג בְּעֶדְנָה לָדוּג דְּגִיגֵי הֶמְיָה מִמַּעְיַן נִכְסָפוֹתֶיהָ 
וְעַתָּה אֵינָהּ יְכוֹלָה עוֹד. כָּבָד הָרֹעַ. חָמָס הָרֶשַׁע אַתְּ
כַּפּוֹת יָדֶיהָ הָעֲנֻגּוֹת הַנִּשְׁלָחוֹת בְּמִלִּים כִּבְחֵיצֵי קֶשֶׁת
מְעֻדֶּנֶת , וַחֲבוּיָה הִיא בִּשְׁתִיקָתָהּ וְאֵין שִׁיר לְהַגִּיעַ
 וְאֵין הִיא מְדַבֶּרֶת אִתִּי בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר אָהַבְנוּ פַּעַם.