אני והוא-היא

בלילה, אחרי החופה, נסענו לאיזה בית מלון באילת, רצינו ללכת הכי רחוק שאפשר.

זו הייתה נסיעה מטורפת, כמעט עשינו תאונה בדרך, מרוב ההתרגשות,

טוב, תראו...היינו ממש חרמנים.

לא האמנתי שסוף סוף התחתנתי, עם אהבת חיי, אוֹרי שלי.

הוא קרא לי פוּקי, אני קראתי לו שוּש, היינו מאוהבים עד מעל הראש...

בדרך, שמנו את השיר של רוקסט It must have been love"" וצרחנו אותו ביחד.

מרוב ההורמונים, זרקנו פיסטוקים על הרכב שהיה מאחורינו ושמנו פול גז,

מזל שהיה שם אחד חננה, אחרת אורי שלי היה חוטף...

הגענו ב3 לפנות בוקר ויוני, אח שלי שגר באילת,קיבל בשבילנו את המפתחות

לסוויטה. מוקדם יותר באותו יום הוא ארגן אותה קומפלט לקראת בואנו.

פתחנו בריצה לחדר, התעקשתי שהוא ישא אותי על הידיים מעבר למפתן, אני אוהבת קלישאות.

על המיטה היו ורדים אדומים וגם על הרצפה, היו כמה עשרות מפוזרים.

בצד המיטה, חיכה לנו בקבוק שמפניה עם קרח ותותים, כבר יכולנו להרגיש את ההסתערות קרבה.

"תהיה ילד טוב, בזמן שאני הולכת להחליף למשהו נוח..." אמרתי והלכתי בצעדים סקסיים לכיוון האמבטיה.

אורי בינתיים הוציא את הגיטרה הקלאסית שלו והתחיל לנגן,

מה... שכחתי לספר לכם שהוא מוזיקאי? כן, הוא איש אשכולות פשוט, הגבר המושלם,

אני רצינית. בחיים שלי לא חשבתי שאני אמצא מישהו כזה, גם רגיש ומבין, אוהב ומפנק,

ג`נטלמן פשוט, הרגשתי שזכיתי בלוטו.

אחרי עשר דקות, יצאתי עם בייבידול, קצרצר, אדום וסקסי עם שסע נדיב וחייכתי לעברו של אורי.

הוא הביט בי, הייתה לו הבעה לא מוגדרת על הפרצוף, כאילו שמשהו הטריד אותו.

 "היי בייבי, מוכן לקצת אקשן?" שאלתי ושיחקתי לו בשיער.

"כן.. אבל... דנה, אני צריך לדבר איתך על משהו חשוב, לפני הכול" אמר והביט בי.

מצב הרוח שלי החל להתערער, "מה הוא כבר רוצה לספר לי??" חשבתי ונלחצתי.

"זה ממש חשוב? זה לא יכול לחכות למחר??" שאלתי אותו.

"לא דנה, זה חייב להיות עכשיו או לעולם לא" הוא אמר ועדיין אחז בגיטרה.

"דיי אורי, אתה מפחיד אותי! אתה בוגד בי עם איזה בלונדינית או משהו??!" אמרתי בעצבים.

"לא.. זה ממש לא זה, זה משהו הרבה יותר מורכב, את מוכנה?" שאל ואני רציתי לקבור את עצמי באדמה. אם היה לי חשק, תהיו בטוחים שהוא הוברח עם המשפט הזה.

"אוקיי... אני מתחילה כבר לפחד פה אורי, אתה מוכן להגיד כבר במה מדובר? הכנסת אותי לסרטים!" צרחתי עליו.

"בסדר.. אני מתחיל, אני מקווה שתביעי הבנה מלאה, לא משנה מה יקרה, תזכרי שאני אוהב אותך, אוקיי?" אמר וקם על רגליו עם הגיטרה.

הלב שלי דפק במהירות, לא הבנתי מה לעזאזל הוא הולך לעשות או להגיד, זה נראה כאילו הוא עומד לפצוח בשירה, מחזיק ככה את הגיטרה ביד, "אולי הוא סתם מסתלבט עליי????" נכנסתי  ללחץ.

"אני מתחיל..." אמר והחל לנגן שיר לא מוכר, כנראה שיר מקורי שלו..

"הו.. הוא כתב לי שיר, ידעתי שזה סתם בצחוק...." אמרתי לעצמי בלב וחייכתי אליו.

"דנה.... את לא יודעת...

יש לי סוד קטן,

דנה , את שומעת?

הסתרתי ממך כבר הרבה זמן...

 אני לא מי שאת חושבת,

יש לי סודות אפלים,

והגבר שאת אוהבת...

הוא לא באמת קיים.

דנה, את מבינה?

אני בעצם...

 בחורה!

עשיתי כמה ניתוחים,

זו התוצאה...

לא רציתי שכך תגלי,

אבל עכשיו כשאת יודעת מה אני,

האם אותי תקבלי?"

הפנים שלי החליפו צבעים ונעצרתי על כחול,

אחר כך עברתי לאדום, התגובה לא איחרה להגיע.

"מהההה?!!!! מה זאת אומרת?!!! בחורה?!!! על מה אתה מדבר??? פסיכופת!!!"

השתוללתי בזעם.

אורי או מה שזה לא יהיה, ניסה להתקרב אליי, "דנה נשמה שלי, זו האמת, נו... לא ידעתי

איך לספר לך, אם הייתי מספר לך לפני החתונה בחיים לא היית מתחתנת איתי נכון??"

שאל וניסה לגעת בי.

"תעיף את הידיים המסריחות שלך ממני,

 רגע.. רגע... אני לא יכולה לנשום,

אווווו אני כל כך עצבנית, אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות לך,

אבל רצח זו בהחלט אופציה!

אתה רוצה להגיד לי שאתה רציני!?! סוטה מסריח!!! כמה זמן? כמה זמן אתה ככה?????"

צרחתי ועוד שניה ירקתי אש, לא האמנתי שאני מוצאת את עצמי בסיטואציה המטורפת הזו,

 רציתי לזפזפ את עצמי משם.

"כבר 5 שנים, שלוש שנים לפני שהכרנו" אמר והביט בי.

"לא.. לא... זה לא יכול להיות! זה לא הגיוני, אתה לא נראה כמו אישה, אתה ממש לא נראה נשי,

אתה, אתה.. לאאא, זה לא קורה לי, אתה לא עושה לי את זה, למה??? למההההההההההההה,

למה נתת לי להתחתן איתך?? חתיכת זבל, באמת חשבת שאני אוכל להבליג על זה?!

שאני אוכל להגיד- נו טוב..- שטויות נתגבר....???" אמרתי בצעקות והרעדתי את כל המלון.

"למען האמת, חשבתי שאת אוהבת אותי, באמת הייתי תמים לחשוב שנמצא דרך להתגבר על זה" אמר בעדינות.

"מה?!

אורי - מתגברים על בגידה, על משבר ביחסים, על ריב סוער אולי, אבל על זה?! איך אתה רוצה שאני אתגבר??

 ומה עם ילדים?? אתה חושב שאני לא רוצה ילדים משלי?? וחלילה לי להיעזר בתורם כלשהו לכל הרוחות!" אמרתי והתרחקתי ממנו.

"טוב, אני מבין, מה את רוצה לעשות עכשיו?" שאל והניח את הגיטרה בצד.

"מה אני רוצה לעשות? שאלה מעניינת...

לחנוק אותך!!!! הרסת לי את החיים, עכשיו יהיה כתוב לי על המצח "גרושה" בגדול!!! מה אני אגיד לאימא שלי, היי אימא תשמעי בדיחה, התחתנתי עם טרנס בשביל הספורט... , נראה לך?!!!! איך קראו לך בכלל לפני שעשית את זה???" צרחתי בלי קשר.

"אה.. אורית, זה היה השם שלי לפני השינוי" אמר.

"הא.. אורית, כמובן.. אורי- אורית, כמה מתוחכם" אמרתי ושנינו שתקנו.

התיישבנו על המיטה כל אחד מצד אחר, שתקנו, לא יכולתי להביט ביצור הזה, עוד שניה והייתי מקיאה עליו, לא האמנתי שזה קורה לי. בדיוק כשחשבתי שהכל הסתדר לטובה בחיים שלי, חטפתי סטירת לחי מצלצלת.

זה נשמע כמו סרט קומדיה גרוע, אבל תאמינו או לא, זה קרה לי!!

 אני, דנה בן דרור, אם תחפשו  טוב - תמצאו אותי במילון

תחת ההגדרה- קלולס! כי לא ראיתי את זה מגיע קיבינימאט.

לבסוף נרדמנו כל אחד בצד שלו.

למחרת בבוקר התקשרתי לאחי בוכה, שייקח אותי משם ולא לקח לי הרבה זמן להתגרש ממנו/ה.

סיפרתי לכולם שהוא בגד בי וכדומה.

אחי רצה לשפץ לו את הפרצוף אבל אמרתי לו שזה בסדר, שגם אני בגדתי בו,

 הייתי חייבת לשקר, לא רציתי שאיש ידע את האמת המרה הזו לעולם!

יש לכם מושג מה זה היה עושה למוניטין שלי?! אתם לא רוצים לדעת...

                                                            -

אבל... עכשיו אתם תופתעו לשמוע,

 אני ואורית בקשר טוב היום, כבר עברו איזה שנתיים מאז המקרה

 ואנחנו החברות הכי טובות!

הוא-היא באה אליי, שבוע אחרי הבלגאן ודיברנו על הכול, הבנתי שאני לא יכולה להוציא אותו/ה לגמרי מחיי, הרי היינו "ביחד" שנתיים.

 אז הפכנו להיות גירלפרינדז,

אמנם היא כבר לא נראית כמו בחורה, אבל זה לא מפריע לנו לעשות שופינג ביחד וללכת למכון כושר כדי לבדוק תחת של בחורים, אפילו שבמקרה שלה זה- בחורות...

 ביקורים אצל הספרית, הקוסמטיקאית והמניקוריסטית אני הולכת רק איתה, היא נותנת לי המון עצות,

מסתבר שכשהיא הייתה אישה רגילה, בנוסף לכישרון המוזיקלי שלה, היא עסקה בטיפוח האישה- כמה הזוי!

לפעמים היא באה אליי ואני באה אלייה, אנחנו עושות מסיבת פיג`מות, מדברות על ניתוחים פלסטיים ועושות רולים בשיער (שלי בכל אופן...)

אולי לא יצא מזה מה שהיה אמור לצאת, אבל אורית היא בהחלט החברה הכי טובה שלי היום.

אני לא יכולה לקרוא לה אורי, זה פשוט מעלה בי נשכחות...

וגם עכשיו, אחרי שנתיים,

מדי פעם שאנחנו נפגשות, היא מביאה את הגיטרה ואנחנו פוצחות בשירת-

"דנה... את לא יודעת...." ונקרעות מצחוק על הרצפה,

 רק אני והוא היא...