פִּסַּת שַׁלְוָה

המוות המרחף ממעל, ואולי פיסת שלווה או הומור שחור יועילו ולו במעט.  

שבטובה

אוֹמְרִים  שֶׁהוּמוֹר מוֹרְבִּידִי

עָשׂוּי לַעֲזֹר לְחוֹלִים סוֹפָנִיִּים

לְהִתְמוֹדֵד עִם מַחֲלָתָם.

הָאָרֶץ בּוֹעֶרֶת וְהַרְבֵּה הוּמוֹר מוֹרְבִּידִי

בְּבֵית הַקְּבָרוֹת נִמְצָא

שָׁם הַחַיָּלִים כְּבָר לֹא נִלְחָמִים

הֵם רַק  מֵתִים בְּשֶׁקֶט וְשָׁלְוָה

הוּמוֹר מוֹרְבִּידִי.

תודה רבקה יקרה על השיר שיש בו הרבה הומור מורבידי לצערנו.

שבת שקטה ורגועה

שמוליק

זה מדהים כמה שלווה יש שם, בבתי העלמין.

לכן אני לפעמים הולכת לשבת שם ליד האבן,

קוטפת פרח שנבל...

או אולי זה המוות שהתיישב על הפרח ממתין שאקטום אותו.

גם זה יבוא ללא ספק. אבל קצת מוקדם הן תדעי.

מחר אהיה בירושלים ואולי אפגוש בך

אז שווה להמתין

הכל נשרף גם בתוכנו המר

מחבקת אהובה 

<לב> אה אלה לי אהובה, יקרה. <לב> תודה על החיבוק! מחבקת אותךְ, <חיבוק> יקרה לי כל כךְ. <לב>