שני שירים להתפרק בהם לעת מלחמה וזעם

 יַקִּירָתִי בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם מַגִּיעָה הַבַּיְתָה
טִפּוֹת אָבָק בְּשַׁעֲרָהּ הַזָּהֹב
אֲנִי חוֹלֵם עָלֶיהָ פּוֹשֶׁטֶת חֻלְצָתָהּ מְאַנְפֶּפֶת לְמַרְאִיתָהּ
 מְלַטֶּפֶת בִּטְנָהּ. צָהֳרֵי תַּעֲנוּגוֹתֶיהָ וַאֲנִי לֹא עִמָּהּ
לִמְשֹׁחַ כֶּתֶר מַלְכוּת

 אֵינֵךְ יַלְדָּה בְּגִיל
אֲבָל תִּינֹקֶת בַּהֲוָיָתֵךְ
כְּמוֹ בַּקְבּוּק חָלָב לְהַגִּישׁ
אֶל שְׂפָתַיִךְ. כְּמוֹ נִמְתָּחוֹת
לִנְשִׁיקַת הָאוֹהֵב