הָרְגָשׁוֹת שֶׁלִּי

את מונעת עם הרגש כל חייך וכך יישאר

פשטט אין דרך אחרת

הן חשות אותך כתבי עלינו מבקשות

ואת בכישרון רב כותבת

הָרְגָשׁוֹת שֶׁמִּתְפָּרְצוֹת

כָּל פִּנָּה בַּלֵּב

הֵן מְמַלְּאוֹת,

וְאֶת חֻקֵּי הַהִגָּיוֹן

הֵן מְנַצְּחוֹת

בְּעִקָּר בְּרִגְעֵי

שִׂמְחָה וְאֹשֶׁר.

הָרְגָשׁוֹת שֶׁהוֹפְכוֹת

לְהִרְהוּרִים וּמַחֲשָׁבוֹת

הוֹפְכוֹת אָז לְמִלִּים

שֶׁלַּהֲפֹךְ לַשִּׁיר

הֵן מְבַקְּשׁוֹת,

וּכְשֶׁהַלֵּב מוּצָף בָּרְגָשׁוֹת

שִׁיר חָדָשׁ נִכְתַּב

עַל כַּמָּה טוֹב לִחְיוֹת.

תודה אביה יקרה על שיר מלא ברגשות שברגעי שמחה הן מתגברות על חוקי ההיגיון  ואצלך הופכות להרהורים ומחשבות המבקשות להפוך לשיר על כמה טוב לחיות.

לך שיר קצר כתבתי בתור תגובה

שמוליק

זה מה שאת מבקשת ולכך שואפת. כי השמחה מביאה עמה חיות וויטאליות. ניסיון לאזן בין ההגיון לרגש, אך הרגש והנפש הם הנותנים את הטון. 

ואני כתבתי

לב מבין מתחשב ומרגיש

כותב

נפש הומיה

מרגש - הרגשות שלך פועלים לפי חוקי ההגיון, הם שולטים בך, מעניקים לך כוחות אדירים, מתגרים בך חסרי מצפון, אומרים לך תכתבי אותם. תודה רבה לך אביה היקרה, יום שקט וחמים.

.

אביה, אישה-ילדה-אישה, 

לִבֵּךְ לֹא טועה. 

רגשותייך לא טועים. 

חסרי מַצְפּוּן - המם. 

התוצאה מקסימה. <חיוך> <לב>

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על השיר-וידוי, 

ותודה ענקית על מי שאַתְּ, משוררת, אביה אהובה. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---