"חברים, "הגנה" וקונספירציה"

עוד בהיותי ילד בגיל שבע-שמונה נוצרה חברות עם ילדים נוספים בשכונת מגורי "שפיר קליין" אשר בדרום תל אביב. חברה זו נתגבשה בערבים שישבנו סביב אחד ההורים, בהם סיפר לנו סיפור בהמשכים, סיפורים אשר צפינו להם בעונג רב. כך נוצרה חבורת ילדים. בתחילה, אך ורק בנים, שנים עשר במספר. רק לאחר זמן צורפו גם בנות, אשר רובן נישאו בהמשך לבני החבורה. לא ברצון הסכמנו לקבל חברים נוספים לחברה זו. אך היות והיינו 12 חברים, ובנוסף לכך גם בנות, הייתה זו חברה גדולה מדי לפעילויות אשר דרשו מספר קטן יותר של חברים. נוצרו, אם כן, תת קבוצות של שלושה-שלושה או שניים-שניים, ולפעמים ארבעה-ארבעה. אבל למעשה, חברה זו ממשיכה להתקיים עד עצם היום הזה, פרט לחברים שכבר הלכו לעולמם. באותם ימים של טרום המדינה, נושא המחתרות לא בא לידי ביטוי כאשר שוחחנו בינינו, היות וראינו בכך נושא שאין לדון בו. המחתרות הם גופים חשאיים, ויש לשמור על סודיות. אמנם ידענו, כי היו חברים שהשתייכו לפלמ"ח. היה חבר שחשדנו שהוא שייך ללח"י, והיה חבר שהיה חבר באצ"ל; אך כאמור, הכל סודי ואין לשוחח או לדון בו. בתת-קבוצה שבה הייתי חבר, היינו שלושה חברים: נסים, דוד, ואני. נסים ואני התגייסנו ל"הגנה" והיינו באותה מחלקה ב"חיש פרברים". יחד יצאנו לפעולות שונות ולאימונים במסגרת ה"הגנה". זה הקל עלינו כאשר יצאנו לאימונים אשר ארכו זמן ממושך. אחד חיפה על השני כאשר ההורים שאלו לאן אנו הולכים ומדוע אנו מאחרים. בין השאר למדנו ב"הגנה" על משמעת, שמירת סודיות ועזרה הדדית בין חברים. ערב אחד, נסים ואני הולכים ל"פעולה" בגימנסיה "הרצליה" (ז"ל), ופוגשים אנו בדרכנו את חיים ואברהם. בתשובה לשאלתנו לאן הם הולכים, הם ענו: לקולנוע "עדן" ("עדן" – ראשון בתי הקולנוע בתל אביב). - "ולאן אתם?" שאלו - "ל"אס", ענינו. ("אס" היתה חנות/מסעדונת לנקניק ונקניקים ברחוב הרצל, מקום בילוי קצר לצעירים דאז.) אמרנו "שלום" זה לזה והמשכנו לנו. תוך דקות, הגענו למחוז חפצנו, גימנסיה "הרצליה". לאחר שאמרנו את הסיסמה, נכנסנו פנימה; שם פגשנו את שאר חברינו לנשק, והתכוננו להצטרף למחלקה שלנו. אך ראה זה פלא, את מי אנו פוגשים במחלקה הסמוכה אלינו, אם לא את…חיים ואברהם, שזה עתה נפרדנו מהם בדרכם לקולנוע "עדן"… לאחר ה"ברכות" הקולניות על השקרים ההדדיים, חזרנו למחלקה שלנו להמשך הפעולה. על אף ידידות אמיצה ורבת-שנים, ידענו לשמור על קונספירציה, ועל משמעת עצמית, שלא לספר אחד לשני על חברותנו בארגון מחתרת זה או אחר. "דרך המילים" 18.6.05