הִתְפַּתְּחוּת אֶנְדּוֹגֶנִית / הֵדִים /

בשני השירים זועקת. בראשון - החיילים סבו אל האש ואת מצרה על כך כי לא קראו את אנדרסן.

בשני - הדי מלחמה שקרו בחייך לרבות השואה, מציפים אותך בימים.  אירועים בחייך נותנים אותותיהם עליך למרבה הצער. 

תודה רבה לך רבקה היקרה, המשך שבת טובה וחמימה. מאחל לך שיהיו לך רגעים טובים יותר.

מסתבר כי החיים אינם סיפור אגדה כלל וכלל. 

שני המכתמים הראשונים מעוררי מחשבה.

וההדים האלה. צלילים. קולות. וההד הניבט מחייך שלך. 

.

אסנת, יקרה, 

אני בטוחה ב-99% שקראת אֶת הסיפורים של אנדרסן (השם 

המלא: הנס כריסטיאן אנדרסן): 

חייל הבדיל: בסוף-בסוף, הוא והרקדנית שאהב נזרקו לָאֵש /

לקמין;

הנעליים האדומות: הרקדנית-הנערה לא יכלה להפסיק לרקוד;

לכן, ביקשה שינסרו לה אֶת הרגליים.

(בשני הסיפורים לעיל: כתבתי לך רק אֶת הסוף.) 

אֶנְדּוֹגֶנִי: שבא/נמצא בתוך הַגֶּן. (הכי טוב: לחפש ברב-מילים, 

ובכל מקרה: ב-גוגל, וב-ויקיפדיה: תמצאי הסבר מפורט.)

<לב>

רבקה

---

מִלְחָמָה זֶה לֹא סִפּוּר אַגָּדָה

וְקוֹלוֹת הוֹפְכִים לְהֵדִים

לְאֹרֶךְ הַשָּׁנִים 

בַּמִּשְׁפָּחָה , בַּשָּׂדוֹת, בַּמִּלְחָמָה,

וַאֲנַחְנוּ אָנָה אָנוּ בָּאִים..

תודה רבקה יקרה על שני ההגיגים שטמון בהם הרבה חומר למחשבה . בראשון התופעות והמעשים מושפעים אחד מהשני ובשני כל מה שאנו שומעים זה הדים.

שבוע שקט ורגוע

שמוליק

כתיבה יחודית לך

כה חכמה 

מרפרפת ברגש שעולה בי כאן

מהממטרות מרקדות 

סובו סובו חיילים 

הדי שואה 

ואנחנו בהחלט במלחמה 

ההדים האלו טלטלו את לבי

שואה... הורים שמאבדים ילדה... 

הדי יתמות ושכול... הדי מלחמות שלא  נגמרות.

וכל זה איננו סיפור אגדה,  אלו כלי מלחמה שמשמיעים קולם.

  סובי סובי ממטרה

  לפזר פניני אורה

  סובי והטיזי מים...

ולא יסובו עוד חיילים אל האש.

רבקתי היקרה, 

אני רק אבקש, סובי אלי וקבלי את חיבוקי האוהב.

.

סבה אלייך בלב חפץ, נוריתי יקירתי. תודה רבה-רבה על 

חיבוקךְ האוהב. <לב> הנה שלי אלייךְ: <חיבוק> 

(אני יודעת, אני יודעת: מוקי. חשבתי עליו, וחשבתי עלייך,

לפנֵי ובזמן הכתיבה.)

אגב: 

החייל של אנדרסן הוא חייל הבדיל, שנזרק עִם הרקדנית 

לָאֵש/לקמין. 

הרקדנית השנייה היא זאת של הנעליים האדומות. 

שבוע טוב שיהיה, נוריתי האהובה. 

רבקה שלךְ

---