רוֹצֶה לְהַגִּיעַ / אֱכֹל /

הראשון - זועק - אין לו שליטה על מה שקורה באוטובוס.

השני - מושר השכל - אין להשיב: אי אפשר להשיב את השאריות של האוכל ולכן צריך לאכול ולשתות וכך קורה גם בחיים.

תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב וחמים.

<לב> גם זאת דרךְ ... <חיוך>

<לב> הצלתָּ אותי ואֶת הגיגיי, צביקה. <לב> תודה רבה-גדולה! <לב>

אכול ושתה את אומרת כי מחר נמות 

ולאוטובוס המאחר לא נגיע

תחומי חיים קשים 

לבסוף כולם ...

יום טוב יקרה 

<לב> אכן, אלה לי אהובה, <לב> בסוף כולם-כולנו ... <לב> תודה! <לב>

משהו בתוכו עוצר מבעדו, אך גם נגד רצונו הוא בוא יבוא! 

חכם ההגיג השני גם כן. 

עונג לקריאה ומעוררי מחשבה-שניהם! 

<לב> תודה-תודה-תודה-רבה, <לב> גליתי יקירתי. <לב> אוהבת אותךְ המון. שבוע טוב!! <לב>

אכן רבקתי היקרה, לפעמים אנחנו מנסים לאחר לאוטובוס האחרון שיוצא מהתחנה.

אנחנו לא באמת רוצים להגיע, עוצרים קצת, הולכים לאט

ואז, אפצלוחס, מגיעים לתחנה ומגלים שהאוטובוס מאחר...

ככה זה, כמו שאומרים ביידיש, אדם מתכנן ואלוהים צוחק.

דבריך, רבקתי היקרה, על אכול ושתה כי...  הזכירו לי משהו שסיפרה לי סבתא שלי.

אני, ילדה קטנה, משאירה אוכל בצלחת ואומרת לסבתא, אחר כך אני אגמור.

ואז אומרת סבתא, לא משאירים לאחר כך, ומספרת לי  שפעם באווישוויץ, כשקיבלה בערב את פרוסת הלחם הקטנה, החביאה חצי ממנה, שיהיה לבוקר.

בבוקר גילתה שמשהו כנראה ראה את מעשיה ובלילה גנב את הלחם שהחביאה.

ואני זוכרת את הבעת פניה, שנים אחרי הארוע הוא עדיין כאב וצבט את לבה.

ועכשיו כל שנותר לי זה -

להוסיף חיבוק גדול ושלש נשיקות

ולספר לך כמה אני אוהבת אותך, עד השמיים ובחזרה.

נורית שלך.

<לב> מכמיר לב, ואף הרבה יותר ... <לב> תודה רבה על השיתוף, נוריתי יקירתי, <לב> ועל אהבתךְ - אין לי מידה ... <לב> אוהבת אותךְ המון-המון, נוריתי יקירתי האהובה. <לב>

שני הגיגים עם הרבה חומר למחשבה.

הראשון- האוטובוס יגיע אם נרצה או לא נרצה. 

השני - יש כאלה שאוכלים עם העיניים וכשאז הם אוכלים באמת  נשארים שאריות.

שבוע רגוע ושקט

שמוליק

<לב> הוֹ. <חיוך> <לב> תודה רבה-רבה-רבה על קריאה + תגובה, שמואל, איש יקר. <לב> שבוע טוב לךָ, לכם. <לב>