צְמוּדַת קַרְקַע

בְּמִכְחוֹל מִלּוֹתַיִךְ 

צִיַּרְתְּ לָנוּ תְּמוּנָה עֲגוּמָה

שֶׁל הַמְּצִיאוּת בָּהּ אָנוּ חַיִּים

הַצִּבּוּר שֶׁהוֹלֵךְ לְתֵאַטְרָאוֹת

לַמִּסְעָדוֹת

וְיֵשׁ רַבִּים שֶׁהוֹלְכִים לְמִקְוָאוֹת

לֹא חָשׁ בִּרְעִידַת הָאֲדָמָה

בַּמְּדִינָה 

רְעִידָה הַמִּתְרַחֶשֶׁת לָהּ 

בְּקוֹל וּבִדְמָמָה.

תודה רבקה יקרה על שיר המחאה העוצמתי המשקף את המצב בו אנו חיים רגע לפני כמו התחושה בקרב האנשים אז שם בפומפי.

יום מבורך

שמוליק

איזה אזכור מצמרר הוא זה, המתקשר אל הקרקע הנשמטת מתחת לרגלים. עוצמתי ומטלטל שירך.  

נוגה - הרוב נראה לך  שקוע על קרקע כמו תושבי פומבי בעת העתיקה. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום שקט וחמים.

רבקתי היקרה,

מרגישה את שאת מרגישה

אני כל כך מבינה. יכולתי לכתוב את שכתבת

רק, לא במילים יפות כל כך.

ותמונת פומפי... כן הייתי שם ואני מבינה את דבריך

על אנשים ששוקעים עם הקרקע המתמוטטת

ובטוחים כי הם עדיין עמודים על קרקע יציבה 

וממשיכים ללגום מכוס היין.

רבקתי היקרה, אנחנו תלוייות אויר

והקרקע ממשיכה להתרחק מתחת לרגלינו.

אני חוששת כשלבסוף ניפול, ניפול מגובה כל כך גדול -

שנתרסק.

האם יהיה מי שיאסוף גופות מרוסקות?