הַמִּלִּים שֶׁלִּי

גרמת לי לבכות ..

יום שקט יקרה 

.

הפעם, הַדּוֹבֶרֶת היא אביה הבוגרת, אביה שאין להּ אשליוֹת, 

שיודעת דבר ויותר על מהלכֵי החיים, שהתנסתה בהם. 

נכון, אביה יקרה לי מאוד. אבל: חלקית בלבד.

אַל לךְ לשקוע ברגשוֹת כואבים: אַתְּ כאן, עכשיו, כותבת, 

מציירת, שרה, משוחחת עִם הים, עִם החוף, אוהבת, נאהבת, 

וה-אחר כך לא ידוע לךְ (גם לא לי ...).  

תודה רבה-רבה-רבה על שירךְ זֶה, על שירתךְ, אביה אהובה. 

מחבקת אותךְ, 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

מפענחת   במילותיך

מִלִּים נוֹבְטוֹת

מִתּוֹךְ תְּלָמִים 

שֶׁבְּתוֹךְ הַנֶּפֶשׁ נִמְצָאִים.

יֵשׁ מִלִּים צוֹמְחוֹת

וְלִפְרָחִים הוֹפְכוֹת

וְאָז אֶת הַתִּקְווֹת

בַּצְּבָעִים צוֹבְעוֹת.

יֵשׁ מִלִּים שֶׁמִּסְתַּתְּרוֹת

בֵּין הַסְּדָקִים

שֶׁל הַתְּלָמִים,

וְהֵן יוֹדְעוֹת

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תַּהֲפֹכְנָה

לַפְּרָחִים.

שיר של חשבון נפש כתבת אביה יקרה על המילים שלך, שירת חייך נולדה איתך ותלווה אותך כל ימי חייך והשאר יסופר בכל סיפרי השירה שכתבת , שם נמצאת המראה והיא לדעתי ממש לא סדוקה.

יום רגוע ושקט

שמוליק

מתוך הכאב נבטו מילותיך, וגם אם לא אחת הן אינן קלות לפענוח, הרי כוחן כה רב וכלי ביטוי עבורך. 

זועק - המילים שנבטו מתוכך לא יפרחו וכמותם אתיתם. יש לך את החשש פן המילים שנובטים מליבך לא יטיבו איתך כמו שאת מבקשת. תודה רבה לך אביה היקרה, אחה"צ טובים.

תודה אביה יקרה,

תודה שנתת לנו להציץ לרגע קט אל תוך 

הבפנוכו שלך, (ככה אומרים הילדים)

אל תוך הסדקים.

אין שם פריחה חדשה

אין שם את הים

אבל יש שם את אביה,

אביה שמנסה לא להתייתם מהמילים.

מחבקת אותך אביה יקרה.

תני למילים להוציא ציץ

להתחיל צמיחה חדשה.

עצוב השיר אביה יקרה

ערב טוב ושקט

ממני מרים