אַהֲבַת הַמְּשׁוֹרֵר

מהו המשורר ללא המוזה שלו? הרי אין לו קיום בלעדיה.  והוא סוגד לה, על גבול הקדושה.  

סוף לא טוב - היא קוראת את שירי אהבתו לה והיא לוחשת כי היא המוזה שלו, הוא מסכים איתה ואחרי גיפופים מגומגמים, היא נפרדת ממנו בנשיקה ואומרת כי היא המדונה. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום שקט.

והיא המדונה היתה השראה להרבה 
יום כותב והרבה 

כל משורר והמוזה שלו

בלעדיה הוא

חצי משורר..

תודה רבקה יקרה על השיר המקסים ועל התמונה של המונה ליזה.

יום שקט ומבורך

שמוליק

ברור מובן ארצי רוחני....בליסימה!

רבקתי היקרה,

הטינטן השתלט עלי ואני שיניתי את התמונה בשירך.

במקום המונה ליזה, השראה נפלאה למשורר

אני ראיתי אותי כהשראה לו, ולי הוא כתב את שירו

ואני הזונה ואני המדונה...

סלחי לי רבקתי אולי זו כוסית יין שקודם מזגתי לי.

ואולי זו רוח שטות שירדה עלי

ואולי... אולי זו באמת אני והמשורר שלי שהקדיש לי שיר.

<לב> וואו !! <לב> לחייךְ!! <לב> אַתְּ נפלאה בצילום - ובכלל! <לב>