לְהַגְשִׁים חֲלוֹמוֹת

.

זאת ברכה, אביה אהובה, יקרה לי מאוד. 

כפי שכבר אמרתי-כתבתי, אני צמודת-קרקע - ז"א: רגליי על 

הקרקע, חזק-חזק, תמיד-תמיד. 

תודה רבה-רבה-רבה על שירךְ, 

תודה רבה-רבה-רבה על יכולותייךְ, 

תודה רבה-רבה-רבה על מי שאַתְּ, משוררת, נשית, חולמנית,

אהובה. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

כְּשֶׁנִּגְמָרוֹת הַמִּלִּים

הַחֲלוֹמוֹת פּוֹרְחִים

אֶל תּוֹךְ הָעֲנָנִים

כִּי  לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת

אֶת הַיֹּפִי  וְהַטּוֹב,

וּמִשָּׁם אָז לַעֲקֹב

אַחֲרֵי הַמַּלְאָכִים 

שֶׁזּוֹרְעִים מִלִּים

שֶׁצּוֹמְחוֹת אָז לַמִּלִּים.

כְּשֶׁנִּגְמָרוֹת הַמִּלִּים

אוֹסְפִים אָז רְוָחִים

וּמְקַוִּים לְרֶגַע שֶׁיִּתְחַבְּרוּ

שׁוּב לַמִּלִּים

וְכָךְ יַהַפְכוּ שׁוּב לְשִׁירִים.

מקסים אביה יקרה , יש רגעים שנגמרות המילים  ואין יותר על מה לכתוב אז אפשר להרחיב אופקים  ולחלום לחלום  חלומות שאותם ניתן להגשים.

יום רגוע ושקט ושנשמע בשורות טובות.

שמוליק

ברגע שנפסיק לשאוף או לחלום, זה מצב לא טוב בכלל. אני אוהבת לגלות את ההמצאות מחדש של עצמך, ואת השאיפות המתחדשות. נפלא! 

אין גבול לחלומות, אביה היקרה... ותרגומם לכתב הריהו מסורבל ביחס לזוהר הרגע בו הוא מתרחש