הִזָּכְרֻיּוֹת / תִּתְאַכְזְבִי, /

היכן חולמים הילדים את חלומם

ואותו דיון על השיר

והאם הדיונים על השואה יתרבו ככל שיעלמו ניצוליה?
והם נעלמים ולא נותרו מהם רבים
אחד מהם הוא חמי שהיה בן 13 כשרצחו את הוריו ואת שלושת אחיו

והוא היה ביערות עם הפרטיזנים - עד שעלה לארץ ישראל

הקים משפחה  ויש לנו קלטת שבה סיפר את כל הזוועות

עד הרגע שבאנו כולם - ישבנו לתמונת משפחה

הוא הביט עלינו - שלושת ילדיו וכל נכדיו ואמר: "ניצחתי"

תודה לך על השירים - ערב מחבק

.

אביה אהובה, יקרה לי מאוד,

תודה רבה-רבה-רבה על השיתוף בחיי אביךְ. 

לא-קל לךְ היום, אבל - אביךְ צדק: הוא ניצח. 

תודה רבה-גדולה-מאוד על קריאה + הבנת הנקרא, יקירתי. 

אוהבת אותך, שלךְ, <לב>

רבקה

---

הדיונים מתרבים כי יש המכחישים

<לב> נכון ... <לב> תודה רבה, איילה יקרה. <לב>

הדיונים על הניצולים

הולכים ומתמעטים

יותר ויותר אנטישמים 

ראש מרימים 

ואת השואה מכחישים

ואנחנו רואים ושומעים

ולא מאמינים

ורק מתאכזבים

תודה רבקה יקר על שני השירים  הקשורים לשואה , בראשון יש הכחשה ועיוות האמת ובשני אכזבה וחלום שהתנפץ.

יום רגוע ושנשמע רק בשורות טובות

שמוליק

<לב> מכחישׁי השואה ... נכון. <לב> (הטקסט ההוא לֹא של בורחס, אגב) תודה רבה-רבה, שמואל יקר. <לב>

זה היום הקשה הזה המעלה בך מחשבות שכאלה. ואכן, בהחלט ייתכן שיעלמו שורדי השואה האחרונים ימחה גם זכרה. נורא רק לחשוב על כך. כאותו שיר של בורחס שיש הסוברים שלא כתב אותו כלל. 

וכן, היישוב הזה, הקיבוץ שנמחה אף הוא והיכן ישחקו הילדים. 

איזו היסטוריה קשה יש לנו היהודים מאז ועד היום.  

.

ואכן, בורחס לֹא כתב אותו ... 

אני יכולה לתאר לי, אפילו לראוֹת אֶת אלמנתו של בורחס, 

María Kodama, אותהּ הכרתי אישית בבואנוס איירס, איך

נעלבה בשמוֹ כשחקרו אצלהּ אִם הטקסט שייך לוֹ. (היא נפטרה 

בשנה שעברה.)

-

יום קשה היום, גליתי יקירתי. 

מאחלת לךְ רק טוב, 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

רבקתי היקרה,

מספר כחול על היד... 

זו הייתה סבתא שלי, היה לה כזה מספר. מגיל שבע היד הזו לוותה אותי.

שנה לפני פרוץ המלחמה שלחו ההורים, לבן שבפלסטינה,  

תמונה למזכרת. תמונה מלאה באושר.

וזו הייתה התמונה האחרונה שהיתה לאבא שלי מאבא שלו. 

ואני ציירתי אותם, ועל מזוזת הדלת כתבתי את המספר שהיה לסבתא שלי על היד.

וסליחה ששכחתי את בורחס, אבל את זכית לראות אותו, איזה כיף לך.

אבל את מבינה שאותי תפס המספר הכחול על היד..

סליחה רבקתי שלא התייחסתי לאכזבה שלך מאבדן נדנדון

ומקום קסום...

ולשאלה היכן חולמים הילדים את חלומם,

אולי כשהם מתחבאים מתחת לשולחן במטבח...

סלחי לי רבקתי היקרה על דברים קצת מבולבלים

אבל את מבינה,

היום צפירה ובעוד כמה ימים שוב צפירה, אז אני לא ממש מרוכזת.

אבל 

אבל זה לא מונע ממני לשלוח לך חיבוק אוהב

ואני ממש אבל ממש מרוכזת בו ובאהבה שלי אליך.

נורית שלך.

.

איזה צילום. כן, זוג מאושר. משפחה מאושרת. 

הצבעים מוסיפים להם חיים. 

תודה רבה-גדולה-ענקית על השיתוף, נוריתי יקירתי. 

ו-

אני יודעת, נוריתי שלי. אני יודעת שאתמול רק התחילו הימים

הקשים-קשים-מאוד בשבילךְ. 

ואני יודעת שכל מה שכתבתי וכל מה שאכתוב בנושאים האלה

הם זוטות ... 

גם החיבוק שאני שולחת לךְ הוא שום-כלום. 

אוהבת אותך מאוד-מאוד, 

שלךְ, 

רבקה הקטנה

---