אַהֲבָה בִּימֵי כוֹלֶרָה / 2 /

מתי מעט מן האהבה והנחמה שאפשר לתת לאלו שבאשר ארע להן- שברו את לבנו. נכתב הכי יפה ומרגש שאפשר.

<לב> <לב> <לב>

וַאֲנִי שׁוֹאֵל

מָה חָשׁוּ אוֹתָן בָּנוֹת

כְּשֶׁהַמְּרַצְּחִים

בָּהֶן אָחֲזוּ

וְאוֹתָם אָנְסוּ וְרָצְחוּ

וְאֵלּוּ שֶׁאוֹתָן חָטְפוּ

וּבְמִנְהָרוֹת הֵן נִמְצָאוֹת.

מָה חָשׁוּ אוֹתָן בָּנוֹת?

אֲפִלּוּ אֱלֹהִים

לֹא יוֹדֵעַ.

תודה רבקה יקרה על השיר המעורר הרבה כאבי בטן כאשר  מחללים גוף של ילדה או צעירה  או אישה.

גם אלוהים לא יודע מה חשו כל הילדות והצעירות באותו יום נורא באוקטובר השחור.

נקווה לימים טובים יותר

שבת שקטה ורגועה

שמוליק

<לב> <לב> <לב>

כַּאֲשֶׁר הָהֶם נָגְעוּ בָּךְ בְּחִבָּה-כְּאִלּוּ וְחִלְּלוּ אוֹתָךְ

נוגע כל כך

<לב> <לב> <לב>

איזו עוצמה יש בה להתגבר על כל אשר בה, על הכולירה שתקפה אותה פעמיים. ואיזו כתיבה משובחת ומופלאה. 

<לב> <לב> <לב>

.

אני חייבת לךְ כל כך הרבה - והנה, לא תמיד אני

מודה לךְ בתאריךְ הנכון. 

אנא, קבלי ממני חיבוק אוהב, לא חונק (חם ...), 

ותודה ענקית. 

מעריכה אותךְ כל יום יותר, 

אוהבת אותךְ, 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

<לב> אני גם מאחרת נורא-נורא... <לב> תודה ענקית וחיבוק אוהב, <לב> גליתי יקירתי. <לב>

ובך ניגון העוצמה והנחמה

<לב> <לב> <לב>