כֵּיצַד ...

הַמַּרְאוֹת קָשִׁים

אָז לִפְנֵי שְׁמוֹנִים

שָׁם בַּמַּחֲנוֹת

אֶת שֶׁקָּרָה קָשֶׁה לִרְאוֹת

וְהַיּוֹם חָמֵשׁ בָּנוֹת

שָׁם נְמַקּוֹת בְּמִנְהָרוֹת

וְהַזְּעָקָה מִן הַלֵּב עוֹלָה

כֵּיצַד זֶה יָכוֹל הָיָה לִקְרוֹת.

תודה רבקה יקרה על הזעקה שעולה מהשיר שכתבת והתמונות רק את התחושה הנוראה מעצימות.

סופ"ש  רגוע ושקט

שמוליק

כי יש מצבים שהמילים אינן בנמצא. רק מלמול חסר משמעות. אך הוא אומר הכל...

לכאוב 

למות בתוכנו לשאול הרבה הכיצד 

הרס העולם

.

אלה לי, אהובה, 

מצאתי אֶת שירךְ האחרון רק עכשיו. 

לכן, קראתי והגבתי באיחור. 

חיבוק גדול, ותודה על זמנךְ כאן. 

אוהבת אותךְ המון, <לב>

רבקה

---

<לב> <לב> <לב>

.

גליה אהובה, גליה יקרה, 

תודה רבה-רבה-רבה על קריאתךְ, על תגובתךְ, 

תודה ענקית על זמנךְ איתי. 

מה שלומךְ, גליה יקרה? 

חיבוק אוהב, 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

הרצון להימלט

לא להביט

כמה כאב

<לב> <לב> <לב>