רגע קפוא במלחמה

צחוק מהול בתוגה ודמעה כבר יבשה, מעיין הכאב זורם ובאופק לא נראה מזור

בין שטן  לבין משיח הימים ימי קרבות והאופק הקרוב שחור משחור

חיילים צונחים בשקט אל מותם בקרב, אחרים זעקתם נשברת מפגע רב.

הגליל  העליון שממה ויש קול דממה דקה, עת חלוני אני פותח בקרית שמונה

והלב שואל כיצד להכיל את המצב, אין עונה ואין משיב כולם שקועים עכשיו

מה צפון לו העתיד זאת כולנו שואלים, למשל מתי נשוב הביתה כולם תוהים

בחלוני ציפור לה שרה כמו אומרת לי הבט. שא עיניים עימדי לבורא עולם תמידי

מה נותר עוד לעשות ? רק לשיר ולקוות. אל תשכח את החיים, את כוחה של התפילה, אל תשכח שיש לך בלב ניצוץ של אמונה. הבט קדימה בתקווה ..

גם בימי אפילה רבה.

אין פתיח ואין סוף, לזה הכתוב, זה רגע קפוא.