חמש שנים מאז..

.

הוֹ. 

חמש שנים. כן. זה בערך פרק הזמן הנדרש כדי לְעַבֵּד אובדן. 

צביקה, איש יקר, שְׁתֵּי השורות האחרונות בשירךָ מצמררוֹת. אותי. 

ברשותךָ: לא אוסיף. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ. <לב>

רבקה

---

חָמֵשׁ שָׁנִים עָבְרוּ

מֵאָז שֶׁאִשְׁתְּךָ הָאֲהוּבָה

הֲלָכָה לְעוֹלָמָהּ

בַּחֲלוֹם בַּלֵּילוֹת 

אֵלֶיךָ חוֹזֶרֶת

כְּמוֹ הָיְתָה חָיָה

עִם חִיּוּךְ מְאֻשָּׁר

וְאַתָּה יוֹדֵעַ

שֶׁיָּבוֹא הַיּוֹם

וְאֹתָהּ תִּפְגֹּשׁ

לֹא רַק בַּחֲלוֹם.

שיר נוגה ועצוב כתבת צביקה היקר, לא נפרדתם אחד מהשניה ,  תמיד אתם נפגשים בחלום.

יהי זכרה של אישתך ברוך.

בברכה

שמוליק

שאלה כה כואבת, שיר כה כואב. היא הגיעה לך בחלומך וכנראה לא בכדי. חמש שנים חלפו והגעגוע לא פוסק. עצוב...