זוֹכֶרֶת אֶת הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה ...

מעורר תהיות - את זוכרת את האישה הקטנה, היא מעוררת בקרבך תהיות, היא הטילה אימה על גברים כמו גזרה דינם. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה.

כמה נפלא הספר הזה. אך את רואה מעבר, מעבר לאותה מראית עין. איזו אישה היא זו, וכמה כוח יש בה למשוך אליה את הגברים ולהפנטם. 

לג’ולייטה מסינה

הַנִּיחִי לַדְּמָעוֹת ג’וּלְיֶטָה

לְאַט לְאַט לְהִתְיַבֵּשׁ.

אֵין אַף צָרָה וְאֵין אַף קֶטַע

שֶׁלָּךְ גּוֹרְמִים לְהִתְיָאֵשׁ. (רחל שפירא)

אִשָּׁה קְטַנָּה

וְכוֹחָהּ בְּקַטְנוּתָהּ

כְּמוֹ הָיְתָה

זוֹנָה זְנִיחָה

וְהַאִם הַמְּדִינָה

הִיא אוֹתָהּ

אִשָּׁה קְטַנָּה

שֶׁמִּמֶּנָּה מְפַחֲדִים

כָּל הַסּוֹבְבִים אוֹתָהּ

וְאוּלַי אֲנַחְנוּ 

חַיִּים בְּסֶרֶט

שֶׁל פֶלִנִי.

תודה רבקה יקרה על השיר הקצר שלתחושתי אנחנו עדיין לא ממש מעכלים את המציאות העגומה בה אנו חיים והתחושה היא שאנחנו חיים בסרט , והסרט  הוא סרט רע.

שבת רגועה ושקטה

שמוליק

מ  נ  צ  ח  ת

נשים קטנות הן לא באמת קטנות.

למה תמיד בא התיאור הזה, אישה קטנה.

ואת מזכירה את ג'וליטה מסינה, שאולי הייתה -

רק זונה קטנה, אבל היא הצליחה להכפיף גברים לרצונה.

ואני, אני אולי לא אשה קטנה

אבל אני אשה עייפה.

עייפתי רבקתי היקרה

אבל עדיין יש בי כח לחבק אותך.

.

"לילות כביריה" - אַתְּ זוכרת? ראית? 

בסרט ג'וליטה מסינה שיחקה אֶת כביריה, זונה קטנה עִם 

חלומות קטנים-גדולים: להינשא לגבר שיאהב אותה. אלא ש-

הגבר מרמֶה אותה: רוצֶה אֶת כספָּהּ ולהרוג אותה ... 

למחרת היא קמה, חוזרת "הביתה" - ז"א: לרחוב. בדרך

ילדים רצים ומשחקים, והיא מחייכת, משלימה עִם חייהָ. 

ובכן, האישה-הזונה הקטנה שאצלי במיקרו-טקסט היא 

"גדולה מהחיים" ... 

גם אני אישה עייפה, נוריתי יקירתי. בעייפוּת הזאת, שלךְ,

שלי, הגודל לא קובע. 

תודה רבה-רבה-רבה על קריאה + תגובה,

ותודה רבה-רבה על החיבוק, באמת, תודה רבה.

שולחת לךְ חיבוק מכאן, ואהבה רבה. <לב>

רבקה הקטנה שלךְ

---