עֲשָׂרוֹת שָׁנִים שֶׁל ... / לבמת הדיון, בני מר, סיפור חיים /

זה בוער בתוכך כהר געש. זה מתפרץ מתוכך מאז ומתמיד. זוהי אש התמיד שיש רק ליוצר אמיתי היוצר מתוך הבעבוע הפנימי שבו. 

כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת בְּעַצְמוֹתַיִךְ
שָׁנִים רַבּוֹת
מֵאַרְגֶּנְטִינָה 
וַעַד יְרוּשָׁלַיִם
עַל הַר גַּעַשׁ 
שֶׁל סְפָרִים
שֶׁבְּלִבֵּךְ הוֹפְכִים
לְאֵנֶרְגִּיָּה
הַמַּבְעִירָה
אֶצְלֵךְ אֶת אֵשׁ הַיְּצִירָה
עוֹד מֵאַרְגֶּנְטִינָה
דֶּרֶךְ אֵירוֹפָּה
וְכָאן בִּירוּשָׁלַיִם
כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת בְּעַצְמוֹתַיִךְ.

תודה רבקה יקרה על השיר העוצמתי המתאר את להט היצירה לאורך השנים מאז ימי ארגנטינה ועד ירושלים.

יום שני מבורך 

שמוליק

תחת הר הגעש שהוא ביתך את עוברת אלפי השראות בעשרות שנות מגורים וספרים. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב.

לוע הר געש

מארגנטינה לישראל..

ארוכה הדרך

פעם רבקתי היקרה,

עמדתי מול הר געש, שמעתי את הרחש שבו, חשתי את חומו ראיתי את העשן  והרגשתי את הרצון שלו להתפרץ.

פעם רבקתי היקרה,

עמדתי מולך, הבטתי בעיניך וראיתי את הר הגעש שרוצה להתפר

ראיתי את האש שם בפנים.

ואת סיפרת לי. סיפרת לי על המדורות שם בארגנטינה ובארץ.

ואני ראיתי את גופך והוא מלא לבה רותחת...

אהבות, תשוקות, הכל כלא בתוכו העור, שלא יתפרצו.

והיו וישנם הספרים, הספרים שהזינו את ההר.

ואחרי שהלבה שפרצה התקררה, לימדת תלמידים 

עת התהוות הדברים, את ראשיתם ואת התפתחותם.

וההר עדיין פעיל, עדין אש פורצת ממנו.

עדיין ישנו להט ליצירה חדשה.

וואו רבקתי היקרה,

נעתקה נשמתי מול הר הגעש הזה.

מול הלבה הרותחת הזורמת מהלע הפעור.

על פתחו של געש אש ותשוקה

מציירת מסכת חיים

בית

כאב בסיפיו ובו

ובכ"ז - בית.