קיץ שנת תשך

עַכְשָׁו אֲנִי בְּתַחֲנַת רַכֶּבֶת מֶרְכָּז
מֻקָּף אֲנָשִׁים  זָרִים. עוֹד מְעַט
תֵּצֵא הָרַכֶּבֶת וּבְשָׁעָה אַרְבַּע 
אֶחְבֹּק אֶת נֶכְדִּי . אָרִים כָּל אֶחָד

גָּבוֹהַּ אֶל עַל בִּשְׁאֵרִית כּוֹחוֹתָי,

וְאָז אֶזָּכֵר בְּשָׁעָה אַרְבַּע
אַחֶרֶת בַּיָּמִים אֲחֵרִים בְּמָקוֹם

אַחֵר בְּקִבּוּץ קָטָן בּוֹאֵךְ כְּבִישׁ
עַכּוֹ צְפַת שֶׁשָּׁם אֲנָשִׁים עִם

גּוּפִיּוֹת כְּחֻלּוֹת קָטְפוּ תַּפּוּחִים
בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְזֵעָתָם נִגֶּרֶת
וַאֲנִי אִתָּם וְכוֹבַע עַל רֹאשִׁי

לְהָמֵס פַּלְגֵי זֵעָה וּמֵרָחוֹק  
מִתְבּוֹנֶנֶת בִּי גְּבֶרֶת כִּנֶּרֶת וְאֶת
שִׁירֶיהָ אֲנִי שָׁר בַּלֵּב,וְנֶהֱנֶה

בְּכָל לִבִּי מֵחֲבִיתַת הָעֲנָק עִם

הַלֶּחֶם הַלָּבָן מְדַמְיֵן אֶת מֵימֵי הַבְּרֵכָה
הַבְּתוּלִית שֶׁבַּיָּמִים הַהֵם הָיְתָה
לְחוֹפֵי קַרְקַע בוצית וְאֵלֶיהָ

אֲזַנֵּק חָפְשִׁי וּמְאֻשָּׁר בְּסוֹף הַיּוֹם

עִם כָּל בְּנֵי גִּילִי ויושקה
הַמְּנַהֵל אָמַר לְדוֹדָה שֶׁלִּי שֶׁגַּם
כְּבֶן עִיר אוּדִי קוֹטֵף מַמָּשׁ טוֹב
וְהַמַּחֲמָאָה הַזּוֹ תְּלוּיָה כְּנֵזֶר מֵעַל

רֹאשִׁי הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּל מִינֵי לָהֶם

זָכִיתִי אֵי פַּעַם בְּחַיַּי

וְזֶה הָיָה הַקַּיִץ שֶׁל שְׁנַת תשך.