מְדַמְיֶנֶת ... / סֶדֶק /

בראשון את מדמיינת אותם וגוף זר טוען גופך.

בשני את נכנסץ כולך לסדק דק.

תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב.

סימבוליקה ארוטית טרופת חושים

או שמא אורגיה מחשבתי ת

או שמא?

כל כך אהבתי את שירך  מילים כדורבנות מקסים

הכל יכול לראות באמצעות המילים האלה, כה מוחשי וחי היה עבורך. דרך הסדק הזה נכנסת לעולמות אחרים, לסיפורי אדם. 

וְעוֹלָמְךָ לֹא צַר

כְּעוֹלָם נְמָלָה

וְדֶרֶךְ הַסֶּדֶק

נִכְנַסְתְּ

וּלְעוֹלָם הַזֶּה נֶחְשַׂפְתְּ

וְאַתְּ רוֹאָה

וְכוֹתֶבֶת שִׁירָה.

תודה רבקה יקרה על שני השירים המחדדים את התפיסה של עולמך על העולם באמצעות שירה.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

ומעבר לסדק ,

מראה...

האם זה דמיון מודרך, 

לראות משוררים קוראים שירים של משוררים אחרים

כמו שחזית בט"ס אליוט קורא בשיריו של פטררקה.

ואת קוראת בשיריהם של השניים ו...

האם זה גוף זר או נדבך שבונה את גופל.

ואז

דרך סדק דק את מצליחה לחדור

ולעבור לעולם אחר

עולם קסום, שנמצא מן העבר השני.

זה רבקתי מה שראיתי

כשהצצתי באותו סדק דק.

.

אז ככה, נוריתי יקירתי: 

זִכָּרוֹן וּמַבָּט הם תהום עמוקה מזאת של פטרארקה קורא אֶת 

ת"ס אליוֹט, "ארץ הישימון" או "האנשים החלולים" או ..., אותם 

אני רואה בדִּמְיוֹן. 

הַגּוּף הַזָּר הוא - גּוּפִי, שהשתנה, לא רק עקב הגיל, אלא ובעיקר 

עקב מודעוּת ותובנה. לכן, הוא זָר. 

אשר לקצרצר: 

הוא דימוי ל-אני-עצמי-גופי, לנוכחותי (כולל הראש, המוח) בעולם

המורכב ממציאוּת ויצירוֹת-תופעוֹת.

תודה רבה-רבה-גדולה על קריאתךְ, על כניסתךְ לעולמי, נוריתי 

יקירתי. 

שבת טובה, סבירה, ושבוע טוב יותר, אִם אפשר (אני כבר בלי 

כנפיים, המדינה כמעט בלי צָפוֹן ...).

חיבוק, אהבה, <לב>

רבקה

---