עַל ...

.

טיפוס להשבת הדִּמְיוֹן, איילה יקרה. <לב>

תודה רבה-רבה לךְ. 

רבקה

---

לאחר טיפוס מפרך על ההר הקרח מציפים אותנו זכרונות לדמיוננו בילדות. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה.

.

ומשיבים אֶת דִמְיוֹנֵנוּ "הביתה" אלינו, דני, יקר-יקר. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ ורק טוב. <לב>

רבקה

---

.

העיקר, לזכּוֹת שוב בדמיוֹן העשיר דאז, אביה יקרה, אהובה. 

תודה רבה-רבה-רבה ורק טוב בהמשךְ. <לב>

רבקה

---

העפילו, העפילו,
אל ראש ההר העפילו!
העפילו, העפילו,
אל ראש ההר העפילו!  (לוין קיפניס)

עַל רֹאשׁ הָהָר

דָּרִים יַחְדָּיו

הַזִּכְרוֹנוֹת וְהַדִּמְיוֹנוֹת

שֶׁל יְמֵי יַלְדוּת

וְכָל פַּעַם שֶׁאֲנַחְנוּ מְטַפְּסִים

אֶל רֹאשׁ הָהָר שֶׁל הַחַיִּים

הֵם עוֹלִים 

וּבְלִבֵּנוּ צָפִים.

תודה רבקה יקרה על השיר והתמונות המספרים סיפור חיים של ימי ילדות . סיפור המשלב זכרונות , דמיון ומציאות.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

.

מטַפסים-מטַפסים, ואִם יש לנו כוחות, משיבים אלינו "הביתה"

אֶת דמיוננו העשיר דאז, שמואל, יקר-יקר. 

תודה רבה-רבה-רבה ורק טוב בהמשךְ. <לב>

רבקה

---

אל רקיעים אחרים מביא הדמיון. דמיון של ילדים, כה מיוחד ומתוק.  וניתן לזכות בו שוב גם עתה, גם עם קשיי החיים. 

.

גליתי, יקירתי האהובה, 

נכון. נכון.

תודה רבה-רבה-רבה על קריאתךְ ועל תגובתךְְ! 

רק טוב בהמשך השבת ובשבוע החדש. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

.

בבקשה-בבקשה, אַל תתני לי להרגיש שאני כותבת 

בסינית ... 

לדעתי, למיטב הבנָתי, קורה שמתעצלים לקרוא 

בסבלנוּת, וכותבים תגובה בלי מחשבה, העיקר

שכתבו-הגיבו, ולכן, יקבלוּ תגובות. 

אגב: 

זֶה לֹא קורה רק אצלי ... 

תודה רבה-רבה לךְ שוב, אהובה. 

נקווה שהבעיה הכי-הכי בוערת בארץ ובאזור תהיה

הבנַת הפוסטים שלנו. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

בעיני כל אחד יכול לקחת טקסט למחוזות שלו וזה העומק של טקסט. 

אוהבת אותך מאוד מאוד ומעריכה כל כך!

גלי  

הוֹ. לא דיברתי עלייךְ, גליתי. דיברתי על חברים ("מציינים אֶת החטא אבל לא אֶת שֵׁם החוטא" - כך לימדו אותי הוריי) שמגיבים סתם, על-מנת לזְכוֹת בתגובות לפוסטים שלהם. כאמור: לא רק אצלי. 

אַתְּ יודעת שאני מעריכה אותךְ מאוד, נכון? אנא, תרגישי גם אֶת ההערכה שלי! כי אַתְּ - וואו. (ה-וואו: התפעלוּת.) 

בוקר נפלא ויום טוב יותר, גליתי יקירתי האהובה. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

הם היו על ראש ההר שטיפסת עליו בילדותך, כשאכלת את המרק שהכינה אמא או סבתא...

רפאל וואן גוך שימשו כהשראה לראות מראות מלאכים מתפתלים באיטריות ששחו במרק.

רבקתי היקרה,

העלית בי זיכרון של אותו דמיון של ילדות

אותו מרק, (קצת מאוס) עם איטריות או עם אורז...

והמחשבות שרצו בראשה של הילדה שלא ממש אהבה אותו.

לפעמים הצלחתי לשפוך קצת ממנו מבעד לחלון

ואז לראות את גרגרי האורז שנפלו על אדן החלון

ולספר לאמא, שממש עכשיו ראיתי ציפורים מגיעות

מתוך השמים 

ומביאות לי קצת אורז שאוסיף למרק שלי כי...

זה כל כך טוב...

כשנולדו לאמא שלי נכדים, היא אהבה לספר להם את הסיפור הזה על אמא שלהם

ועל הדמיון הפורה של הילדה שהייתי.

האם אפשר להצטרף אל המלאכים

ולעוף אל ראשו של ההר הקרח

ולבלות שם לילה?

אם אפשר, בואי רבקתי היקרה ונעוף...

.

לפני שאשכח, נוריתי יקירתי: 

הציור הראשון שייך ל-Juan Simón Gutiérrez, 1711 (ספרדי). 

(שנת 1711 - נרקא לא-ברור.) 

למרק האיטריוֹת: 

אני דווקא אהבתי אותו מאוד. בספרדית, האיטריות הדקיקות

מאוד נקראות "שַׂעֲרֵי מלאכים" .

הסיפור שסיפרתְּ לאמךְ, הדמיונות ... אוחחח. תענוג. ציפורים 

מביאוֹת לךְ קצת אורז - אחרי ששפכת. 

הכי אהבתי: אמךְ מסַפרת לילדייךְ-נכדיהָ אֶת הסיפור ומדגישה

איזה דמיון פורה היה לבִתָּהּ.

טיפוס על ההר הקרח - כן, בהחלט. 

תצטרפי אליי, לא כדי לעוּף אלא כדי להשיב אלינו "הביתה" 

אֶת הדמיון העשיר של אז (אַתְּ, אלייךְ, אֶת שלךְ; אני, אליי, אֶת 

שלי). אַתְּ לציורייךְ, אני לכתיבתי. 

(אני כבר מתורגלת ומורגלת. נדמה לי שגם אַתְּ.)

תודה רבה-רבה-רבה לךְ על קריאה + תגובה, נוריתי יקירתי. 

המשךְ טוב לשבת ולשבוע החדש לךְ. <לב>

רבקה

---

ושוב ניצת הרגע בו עלילי מלאכים הופיעו ברגע בו אכלנו מרק אטריות.

השבב והשביב גם יחד....

.

:))

נהניתי מתגובתךָ, אודי, יקר. 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ. <לב>

רבקה

---