אֵין לָהּ רַגְלַיִם רַק יָדַיִם פַּנּוּ דֶּרֶךְ ... / מוּזֵאוֹנִים-מוּזֵאוֹנִים- ... /

מעלה גדולה

לא פעם ,  יתומה

1.

שָׁם בַּהַפְגָּנוֹת

אֶת הַחֶמְלָה

מְנַסִּים לְסַלֵּק 

בִּבְעִיטוֹת וּבְאַלּוֹת

אִם הָעָם חָפֵץ חַיִּים

אָסוּר לָתֵת לַזֶּה לִקְרוֹת.

2.

בַּמּוּזֵאוֹן הַפְּרָטִי

שֶׁל הַחַיִּים

הַתְּמוּנוֹת מִתְחַלְּפוֹת

רַק הָאוֹר 

שֶׁל פָּנַס רְחוֹב

מֵאִיר  תָּמִיד 

אֶת הַתְּמוּנוֹת.

תודה רבקה יקרה על שני השירים העוצמתיים.

יום שלישי מבורך

שמוליק

כן צריך לפנות דרך לחמלה לתת לה להכנס אלינו - מקסים

פַּנּוּ דֶּרֶךְ לַחֶמְלָה תְּנוּ לָהּ לְהִכָּנֵס אֵלֵינוּ הִיא נְקִיָּה מִן הָאַהֲבָה כִּי

אֵינָהּ מַפְלָה

... וְאֵינָהּ דּוֹרֶכֶת ... <לב> תודה רבה-רבה, אביה, אהובה. <לב>

הראשון - יש בו קריאה נרגשת להכנסת החמלה אלינו שכן היא אינה מפלה והיא תנקה את כולנו.

השני - נוגה - לא חסרים מוזיאונים ולך יש את המוזיאון הפרטי שלך שם את תולה ציור שיש בו רק פנס רחוב עתיק.

תודה רבה לך רבקה היקרה על השניים הכתובים יפה.

היא למעשה סמל האנושיות והאכפתיות. פנו דרך לחמלה. 

והאמנות-היא מרחיבה את הלב והנשמה ואת מפנה גם לה מקום בחייך. היא שם מאירה עבורך ועבור האדם בכלל.  

את רואה אותה רבקתי, והיא ללא רגליים

ורק ידיה מושטות.

את מבקשת אותה, שתגיע שתבוא, שתניח את ידיה על -

לבנו...

ואני ראיתי את ידיה שם למעלה בשמיים,

בקשתי ממנה שתושיט אותן למטה, אלינו

והיא -

עדיין מהססת...

וחשבתי רבקתי גם על המוזיאון הפרטי שלך,

אני מכירה את השיטוט הזה בתוכו.

את שינוי התצוגות,

זו בריחה נהדרת אל תוך המוזיאון הזה,

המשיכי לשוטט תו וליצור תצוגות לפי הלך הרוח

ולפי משאת נפשך.

והכניסי אליו גם

חיבוק אחד משלי, ואולי שניים.

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> תודה רבה-רבה-רבה! <לב>

אבל תנו לה רק עיניים כדי שתראה את מי היא נוגשת במבט והרחיקוה משדות קיסריה ובית העריץ  

<לב> תוספת מתבקשת ואף נדרשת, אודי, יקר. <לב> תודה רבה-רבה לךָ! <לב>

קבלו את החמלה בזרועות פתוחות

תנו לה  ללב מפתחות

יש לה יכולת לרפא פגיעות וכאב

ולהבריא את  כאב הלב

רבקה, מאד יפה כתבת.