רוב חברי הקבוצה הצביעו בעד המפגש. קבענו שהוא יתקיים בביתו של אלכסנדר, מנהל הפורום, וכולם יביאו משהו לאכול ולשתות כדי לא להיות מעמסה על המארח. זה בטח יהיה מאוד מעניין לפגוש את הדמויות המצוירות – שכל אחד בחר לעצמו כסמלו האישי – בתור אנשים אמתיים. יהיה גם נחמד כאשר לא רק סימן ♀ יצביע על השתייכות של מישהי למין היפה.
אתמול לבסוף התקיים המפגש הראשון של קבוצתנו "נצחק עד מוות" במרחב הפיסי האמתי.
כל אחד סיפר בדיחות, מעשיות, סיפורים מצחיקים ומליצות. חלקם אפילו היו מצחיקים ואני צחקתי עם כולם.
היגיע תורי. קמתי. השתחוותי – לא נמוך מדי כדי לטאטא את הרצפה, אך מספיק נמוך כדי לאבד את שיווי המשקל שלי. בם!
כולם צחקו בפה מלא בזמן שניגבתי את הרצפה עם סנטרי בניסיון לקום.
טוב, זאת התחלה באמת טובה עבור הבדיחה שלי.
קמתי לאט ואמרתי, "וכעת הבדיחה השנייה." ושוב כולם צחקו, הפעם אפילו יותר חזק.
התחלתי לספר את הבדיחה – אני חושב שהיא מאוד מצחיקה ולכן התחלתי בהתלהבות מובנת:
"איש אחד בשם א'-"
"למה א'? מעולם לא שמעתי על שם כזה." אהובה, עורכת של כתב העת ההומוריסטי של איחוד רואי חשבון "עם מספרים לא מתלוצצים" הכריזה בצהלה ממקומה.
"בסדר. ב' יותר טוב?" ברגע שהמילים האלה עזבו את שפתיי, אני התחלתי לחשוד שהיא לא תקבל אותן בתור תשובה.
"לא. תן לנו שם אמיתי שם שיכול להופיע, למשל בדוחות למס הכנסה., בבקשה." אהובה הייתה כל כך מנומסת שהתחלתי לקלל אותה בראשי על כך. לו רק לא הייתה כזאת, באיזו הנאה הייתי מרשה לעצמי לספר לה כל מה שאני חושב עליה.ועל ריאת החשבון האהוב שלה..
אהה, חלומות, חלומות מתוקים...
"טוב. תני לי לחשוב... בסדר, הנה הבדיחה: איש שקוראים לו מרדכי–"
"ואם לא קוראים לו?" לפחות חמישה מהם העיפו את הבדיחה המזדקנת הזאת ישר בין אוזניי.
תודה לכם. זה ממש מצחיק. היה. חמישים שנים קודם. קודם לאותו רגע שהורים שלכם בטעות קנו כרוב שבו חסידה השאירה אתכם...
"טוב." אני לגמתי מבקבוק מים בניסיון להירגע. "כעת, ברשותכם, אני אמשיך... מההתחלה. אפשר?"
עיני גלשו על הנוכחים ופגשו רק מבטים ריקים. משכתי בכתפי והמשכתי, הפעם בהרבה פחות התלהבות:
"היה בחור בשם מרדכי. הוא פגש את חברו, ההא... חיים ואמר לו בצחוק:
'חיים, כמה ביצים אתה יכול לאכול על בטן ריקה?'
חיים חשב רגע, ביצע חישוב מהיר על אצבעותיו, הסתכל על התקרה במשך זמן מה כמחפש שם רמז כל שהוא, והשיב בהיסוס, 'שמונה.'
'לא, חיים. תשובה זו לא נכונה.'
'כן, מרדכי. שמונה. באמת. אל תאמין לאשתי. אני אוכל חמש עשרה לעתים רחוקות מאוד.'
'לא, לא, חיים. אני מאמין לך. פשוט אחרי הביצה הראשונה, הקיבה שלך כבר לא ריקה!'
חיים חשב רגע, עיניו משנות צורתן מעגול לחריץ דק ובחזרה לעיגול מושלם ופרץ בצחוק."
הסתכלתי על הקבוצה – כולם צחקו.
טוב. זה הכול. וכעת אני אתן לכם את ההמשך - בדיחת המחץ. אינני חושב שאתם מצפים לזה.
"למחרת פגש חיים את מנשה. הוא החליט לספר לו את אותה בדיחה:
'מנשה, אני רוצה לשאול אותך משהו. הנה כך זה בא: כמה ביצים אתה יכול לאכול על בטן ריקה?'
'שלוש.'
'אתה בטוח?' חיים שאל את מנשה באכזבה מהולה בגועל.
'כמובן שאני בטוח.'
'כמה חבל שאתה לא יכול לאכול שמונה ביצים, כי אז הייתי יכול לספר לך בדיחה מצחיקה...' "
זרקתי מבט חטוף על הקבוצה - שום דבר, כולם מחכים להמשך.
אחרי חצי דקה, שתוך זמן זה הם היו חייבים להבין שסיימתי את הבדיחה - עדיין כלום.
אהובה שפשפה את מצחה. אחר כך מאחורי האוזן. האם היא צפתה שזה יאיץ את תהליך החשיבה שלה? האמת, ממנה יכולתי לצפות לכל דבר.
אלברט התחיל לחייך, עשה עיניים גדולות, אבל רגע לפני שתבונתו תפסה את ההומור, גבותיו התעופפו למעלה בחוסר הבנה מוחלט ומבט של ילד – שלא מבין למה לא רוצים לקנות לו סוכרייה – התפשט על פניו.
לאחר שתי דקות של עבודה קדחתנית של כל מוחות הקבוצה, החלטתי שאנסה להסביר את הבדיחה. אחרי עוד חמש דקות הם גם התחילו לצחוק. רק בועז, מנהל אתר אינטרנט "גם שופטים לא חפים מהומור" החליט להעיר, "זו בדיחה טובה מאוד, אני לא אתווכח, אבל אני לא אספר אותה לאחרים כי היא מסובכת מדי."
***
אחרי המפגש הלכתי לרופא לדבר עמו על כאב גרון שהיה לי. בתור בדיחה, החלטתי לספר לו את כל מה שקרה לי לפני כן.
"ובכן, אני יכול בקלות להבין מדוע הם לא צחקו. האם אתה באמת חושב שאכילת שמונה ביצים בבת אחת יכול להיות נושא לצחוק?"
***
ההמשך יבוא
