טַבָּעוֹת-טַבָּעוֹת / יָמִים בָּרָקִיעַ /

הראשון - אנחנו כמו מבעד לטבעות עשן. כך נראים לנו חיינו.

השני - יש בחיים דברים מחוץ לנו שאיננו יודעים עליהם.

תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב.

1.

טַבָּעוֹת טַבָּעוֹת

אֶת מַעְגַּל הַחַיִּים מְסַמְּלוֹת

וּבְכָל מַעְגָּל 

מִתְגַּלְגְּלוֹ לוֹ

סִפּוּר חַיֵּינוּ.

2. 

חֹסֶר וַדָּאוּת

וְהֶעְדֵּר יֶדַע בְּסִיסִי

וַכְּשֵׁאָדָם לֹא מוּדָע לְעַצְמוֹ

זֶה מַצָּב עֲסִיסִי..

תודה רבקה יקרה על שני השירים המענינים על מהות חיינו.

לילה טוב

שמוליק

מעגלי החיים, מעין טבעות שכאלה. אך אין בהירות ואין לנו יכולת הסתכלות עמוקה. כמבעד לעשן. 

נוסטלגיה שכזו מופיעה בשיר השני, גם בתוך אותה אי בהירות שהייתה לנו בעבר. 

יש טבעות שמסמנות חיים, מלמדות אם סבלנו אושנה טובה הייתה לנו 

כמו הטבעות בגזע העץ, שמלמדות על חייו.

וי שטבעות, כמו טבעות עשן שנמוגות עם הרוח ולא נודע כי היו -

ולא נודע כי היינו כאן.

וימים ברקיע,

ההיו או היה זה חלום...

וכמו ששרה רחל

ואולי לא היו הדברים מעולם.