למה אנשים כותבים - 2

2020

אתה פותח את המחשב ומסתכל על המסך.

מוזיקה מאוד לא רגועה פורצת מהרמקולים שכל כך מאושרים לצרוח במלוא עצמתם, וספל הקפה שלך רוטט על המקלדת.

אתה מתחיל לאט-לאט, עם אצבע אחת, להיכנס מילים:

"היום ישנתי עד 08:37. אז אכלתי ארוחת בוקר. אכלתי לחם ושתיתי כוס של מיץ תפוזים. ההא, כן. מרחתי חמאה על הלחם שלי..."

בהדרגה אתה מתחיל ללחוץ על המקשים מהר יותר ויותר. כשעתיים מאוחר יותר, אתה מסיים את דין וחשבון המדויק של היום החשוב מאוד שלך.

כעבור שעה אתה מפרסם את זה בעשרים וחמשה בלוגים, ומרוצה מעבודה הנאה שעשית, שותה עוד כוס קפה, מעיף פירורי סנדביץ ממקלדת ןמסתכל בגאווה על נמסך..

אתה סופר טוב מאוד - אתה מפרסם בבלוג מדי יום ביומו, ויש לך המון קוראים – בעיקר החברים שלך וכאלו שבטעות מגיעים לבלוג שלך ונשארים בו לכמה דקות. עם יכולות של הרשת, אתה יודע שלעולם לא יגיע זמן כאשר יאזלו עוברי אורח אקראיים, שבשקיקה נוגסים בכל מילה שאתה מפרסם. עדד שעוברים לבלוג של מישהו אחר שהם לא מכירים.

אתה מוסיף עוד כמה באנרים באתר שלך ומתחיל לפטפט עם המחברים האחרים.

יום שלך עובר במהירות ובנועם. מה עוד שבערב בצ'אטים, בוודאי אומרים לך, כמו תמיד, כמה שאתה סופר טוב. לכן, בלי שיהיה לך צל של ספק, אתה מחליט שמחר תכתוב בדומה להיום – על היום החדש שלך. זה יהיה הפוסט ה-1254 שלך בנושא. למה להתווכח עם ההצלחה?

3010

אתה פוקח את העיניים ושומע בראשך שלושה קולות שמברכים אותך.

אתה עונה להם ומתחיל לחשוב על המצאה היומית שלך – סיפור על איך כתבו בעבר.

לוקח לך זמן להסביר לאחרים מה זה לכתוב, ולמה היו זמנים שבהם אנשים היו זקוקים לזה. למה הם השתמשו בכתיבה במקום הדרך הכול כך נכונה ופשוטה להעביר דברים – במחשבה בלבד.

אתה ממשיך להסביר את הבנתך של הנושא מתוך ספר ישן שמצאת, אבל זה כל כך לא משכנע, שגם המחשבות שלך לא יכולות להסכים עם זה.

לא, האמת, למה אנשים כתבו?