הָאֵימָה מְזִיעָה

אמא שלך נאבקת במחלת הסרטן כדי שלא תהיו יתומים וזה מציף אותך במחשבות על שלטון הדמון קרטיה היציב. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב.

וכשהדמון בנמצא אין אפשרות לעצור בעדו. והיא מתמודדת, נלחמת בכל כוחה ושום תפילה לאל שאינו קיים-אינו מסייעת. עוצמתי השיר הזה. 

שיר אקטואלי מאד על ימינו אלה. שלטון הנאשם בפלילים יציב להחריד בזכות חבורת החזרזירים שמקרקרים סביבו וסירחון מפיצים (אתמול היה זה בן- גביר). אנחנו כמו אותם הסמרטוטים רואים ומכילים  את החטופים שנמקים, את המפונים והעקורים ואת המלחמה שאין לה סוף. 

לו יכלו לקחת דוגמא מאמא הנאבקת בגבורה במחלה שיש לה סוף.

שיר עוצמתי כתבת רבקה יקרה והתמונות מדברות בעד עצמן .

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

רבקתי היקרה,

נסיתי להגיב תגובה מוסכלת

על דמון ועל שמטס - אבל לא יצא לי

כי

המילים שלך, הסיפור על אמא שלך מתמודדת עם הסרטן

שלא תהיינה יתומות קצת טלטל אותי ושם נשארתי.

קשה היה לי להמשיך ולחשוב על סמסא שהפך לחרק

ואנחנו. 

מי אני מה אני... אני שמטה.

וגם התחריטים שצפיה בהם קצת מטרידה.

אז סלחי לי רבקתי היקרה.

אגב, שוב נעצתי מבט בתחריט האחרון באוסף

וחשבתי לעצמי - זה מה שבא לי לעשות לביבי...

שבת שלום רבקתי, שולחת לך חיבוק חם ואוהב.

.

תבורכי, נוריתי יקירתי. על רגשותייךְ. על תגובתךְ. <לב>

השורה הראשונה יצאה ממני כמו צעקה - וכתבתי אותהּ, כי 

בזכותָהּ וממנהּ יצאתי-המשכתי. סליחה, לא חשבתי שמישהו

יתעכב עלֶיה. באמת. הלאה:

ברשותךְ ובינינו, במקור כתוב:

דֶמוֹנְקְרַטְיָה - וְהַחַבִּיבִּים - חָחָרָא 

ואשר לתחריט האחרון: העליתי אותו בסוף-בסוף - כי גם אֲנִי 

רוצה.  

(אגב: לפני כמה רגעים העליתי שניים (2) בפוסט אחד - המם.

בלי ציורים-תצלומים. נראה מה קורה.)

שבת שלום ומרגיעה, מרעננת, וחיבוק ואהבה לךְ, נוריתי יקירתי. 

<לב>

רבקה

---