אֲנַחְנוּ בַּחֶדֶר הַקָּטָן

מעורר תהיות, זועק - בחדר קטן הייתם  מוגנות ועתה האוויר כושל להנשים אותכן  ואת תוהה למה בחדרי העולם אין חלון. תודה רבה לך רבקה היקרה, לילה טוב.

כמהו חדרי לבנו לסילוני אויר מימים רחוקים וטובים

בַּבַּיִת בַּחֶדֶר הַמּוּגָן

אֶפְשָׁר לִנְשֹׁם לִרְוָחָה

כִּי שָׁם בִּטָּחוֹן זוֹ הַתְּחוּשָׁה

שֶׁבְּחַדְרֵי הָעוֹלָם

פָּשׁוּט נֶעֶלְמָה.

תודה רבקה יקרה על השיר המעורר שאלות נוקבות על החיים, על החיפוש אחר ביטחון ועל הקושי להתמודד עם המציאות ועל תחושות של חוסר אונים, בדידות וחיפוש אחר משמעות.

זועק השיר הזה. הפנייה המכאיבה כל כך לאמא. קריאה נואשת לעזרה. 

והאוויר נמוג

לקרוע!!

אמא לא יודעת, אמא שיודעת הכל

 שפעם בחדר הקטן ידעה לשמור עליכן,

אז יכולתן לקחת הרבה אויר לריאות,

והיום, אין חלון שמאפשר לאויר צלול לחדור פנימה.

העולם אטום... 

מחניק,

אנחנו נחנקים בו.

אוי רבקתי, יאוש אוחז בי.