זהות

מטלטל - את מנסה להתעשת ולהשיב לך את החיים אך את מעלה חרס, הכול מדמם כאן ואת שבורה, חשה כאב. תודה רבה לך אלה היקרה, שנדע ימים טובים פי אלף מאלה והמלחמה תגמר ויחזרו השבויים.

יום טוב ותודה 

הגעגוע 
נשרפת בליבי
נשארת בכאב 
מנסה לברוח 
והכל כאן מדמם ...

תודה אלה לי קרידה על השיר המתאר מצב של משבר נפשי עמוק. הדמות הלירית חווה תחושת אובדן זהות, כאב עמוק וגעגוע בלתי נגמר. היא נאבקת בין הרצון להישאר לכאוב, כדרך להתמודד עם האובדן, לבין הרצון לברוח ולהתחיל מחדש. הדימויים החזקים והשפה הפואטית מעצימים את תחושת הכאב והייאוש.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

אמונה שהארוס שלה נרצח בבקעה 

היא נכדה של בן המושב 

לא פשוט כל משפחה נפגעת מההרס העולם 

יום שקט

על יצועך ראית בעוצמה את הכאב, ניסית להשקיט את דאגותיך ולהחזיר את עצמך לאיזון. אך סביב הכל מדמם והדאגה עצומה בלבך. לימים טובים יותר אלה אהובה. 

אוהבת הרבה 

ומתגעגעת לשמחה 

געגוע

אדמתך מדממת

אך ,

שם שורשייך , אהבתך

תודה רבה 

תודה רבה 

.

דמותךְ דהתה - במציאוּת המדממת שאַתְּ חיה, שאַתְּ חוֹוָה בזמן 

האחרון, זאת הרגשתךְ הפנימית, העמוקה.

אַתְּ נעלמת, כמו נבלעת. וכשאַתְּ מרגישה כךְ, אַתְּ מנסה

להשיב אֶת עצמך לחייךְ-שלךְ.

לא פלא שאַתְּ מנסה לברוח, אבל נשארת בכאב: אין מנוס 

ממנו.

אלה לי אהובה, יקרה, אין לי "משפטי מחץ" להביע לךְ, 

ואני לא רוצה להפריע לךְ בכאבךְ. 

קבלי ממני אהבה רבה, חיבוק, ואיחולֵי כוחות לךְ. 

תודה רבה-רבה-רבה על שירךְ, על השיתוף, יקירתי. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

תודה יקרה על מילותייך חיבוקך 

תודה גדולה 

עצב שורר בכל מקום

אלה יקרה שלי,

כואב, כואב, כואב...

הכאוס שמסביבך מעלים את דמותך

ואת מנסה להחזיר את עצמך לעצמך.

מנסה לברוח ואין לאן,

ונותרו הגעגועים.

אלה יקרה,

מדי פעם כשמופיעה רשימה של ישובים בצפון בהם נשמעת אזעקה

אליהם מכוונים טילים, עיני מרפרפות עליה ואז -

מופיע מול עיני - כרם בן זמרה, ואני כולי מצטמררת.

חושבת עליך בממ"ד שלך...

מחבקת אותך אהובה.

וכאן דממה 

כולם מסתגרים

תקופה קשה קשה 

תודה על החיבוק שאני מקבלת ממך 

ומזה האתר 

תודה רבה