ידידי M&M

אותו יום הגיעו בני הזוג לסן פרנסיסקו. מזג האוויר היה נפלא. וכשנכנסו לאחת ממזללות "מקדונלד" שבמקום, כבר היו עייפים ומלאים בחיוכים וברשמים. בדרך הספיק מנשה לאסוף על המדרכה מספר כרטיסי נסיעה משומשים של אוטובוסים מקומיים, כרטיסים שיתווספו לחשבון הוצאות הנסיעה אותם יגיש במקום עבודתו. חופשה זו, כמו יתר חופשותיו, היו כאילו "בתפקיד", ומומנו על ידי המפעל שעבד. זה היה סידור מקובל, פטור ממיסים, שעבד נפלא. מנשה היה מרוצה, במיוחד כשהבחין שגם מרגלית במצב רוח קליל ושמח. קיווה שתעבור בקלות את משבר גיל הארבעים שעתה חצתה.

נדו ראשם בחיוך לעבר שני בריונים ששמרו בכניסה, הלכו לשירותים והתרעננו מעט. הזמינו עסקת "קוֹמבוֹֹ" דשנה ובעת שישבו לסעוד, שמו לב לשכניהם הצעירים שהתבדחו בקול מעט קולני ומלא חדווה. אחת מהחבורה, צעירה, בבגדיה הקלילים, שבתה את לבו בצחוקה הנפלא ובפיסול שדיה הענוגים. מרגלית, שבאותם ימים שמרה למען מנשה על גזרה מהודקת, קיבלה את הבשר והסלט ומנשה, השמנמן, את הצ'יפס, הלחמנייה והעוגייה. עד מהרה הצעירים עזבו ואיתם חדוות הנעורים ואת מקומם מיד תפס גבר חיוור בגיל העמידה, הדור ולבוש בקפידה.

מנשה שם לב שהגבר שנכנס לתמונה, ממשיך ואוכל במהירות את שאריות שהשאירו על השולחן הצעירים. הוא היה מרותק לאכילת הגבר ולחש לאשתו על כך. לפתע האיש, פנה אליו, וסינן לעברו בקול חזק: "יוּ אָר סטִירינג סֶ'ר. יו אר נוֹט אִינטִלֶגֶ'נט". מנשה הוכה בתדהמה, רצה שהאדמה תבלע אותו לקרבה. למזלו עטו שני השומרים וגררו את הגבר החוצה.
מרגלית לחשה: "אולי באמת מוטב לא להביט בצלחות של אחרים, תסיים את הצלחת ונברח מכאן".  

עד עצם היום, מנשה מתקשה לשכוח מקרה זה. אך לא שכח בחופשותיו "מטעם", לחפש כרטיסים משומשים על המדרכות. "כסף קל"- אמר לי מנשה בחיוך- "זהב זרוק ברחובות- רק לאסוף!". זה הסב לו סיפוק ועונג רב.