הַיּוֹם / אֶלֶף חֲלִילִים /

מרגשים.

בראשון שלא תגמר: את מזהה היום שהרוחות נושאות שירת ילדים ואת מבקשת שלא תגמר.

בשני: התרפקות: אלף חלילים ממתיקים אוויר ובכך הם מציפים בזכרון האהבה.

תודה רבה לך רבקה היקרה, יום שקט. מצטרף למשאלתך ששירת הילדים לא תגמר לעולם, בין אם משוררים ילדים ובין אם משוררים מבוגרים שכותבים לילדים.

הַיּוֹם הָרוּחוֹת / נוֹשְׂאוֹת שִׁירַת יְלָדִים / שֶׁלֹּא תִּגָּמֵר - אלי אלי שלא יגמר לעולם

אֶלֶף חֲלִילִים / מַמְתִּיקִים אֶת הָאֲוִיר / זִכְרוֹן אַהֲבָה - יופי של זיכרון

<לב> אביה, אהובה, <לב> תודה רבה-ענקית על קריאה + תגובה! <לב><לב>

תודה רבקה יקרה על השירים הקצרים  הטומנים בחובם משמעות רבה.

השיר הראשון מתאר יום מיוחד שבו הטבע והילדות נפגשים. הרוח, ככוח טבע חופשי, הופכת לכלי להעברת שמחה ואופטימיות. שירת הילדים, המביעה את החופש והדמיון, היא נצחית ולא ניתנת להכלה.

השיר השני  יש בו אלפי חלילים יוצרים מנגינה מתוקה שממלאת את האוויר, ומזכירה לנו אהבה. זה יכול להיות תיאור של רגע רומנטי, חלום או זיכרון.

יום שלישי מבורך

שמוליק

<לב> תודה רבה גם על הציור המהמם, <לב> שמואל, יקר. <לב>

רבקתי היקרה, פתחתי היום את החלון הגדול

נתתי לרוח להכנס, עצמתי עיניים והקשבתי והיא

כמו שכתבת, הביאה קולות של ילדים. 

צחוק ושירה ווריחות של ילדות.

חזרו אלי קולות ילדות של משחקים.

הרוחות הביא עוד קולות

קולות של אלף חלילים.

קולות מתוקים

קולות של זיכרונות

אני ילדה קטנה מנסה לנגן בחלילית.

רבקתי היקרה, כמה נפלאים הם הקולות האלה

והם מעלים מחשבות וזכרונות שונים בכל אחד

וכל אחד בטוח שאלף החלילים רק לו או לה הם מנגנים...

אוהבת אותך רבקתי, אוהבת המון המון.

<לב> <לב> <לב>

גם הצלילים כואבים

<לב> <לב> <לב>