חַת-שְׁתַּיִם-שָׁלוֹשׁ- / מַרְזְבִים / אַהֲבוֹת /

בראשון: רק פעם אחת בחיים נולדים-חיים-מתים. זה דבר שכל אחד עובר ללא הבדלים בין אישיים ותרבותיים.

השני: מעורר תהיות: מי הגשמים יבשו במרזביך ואת תוהה מה את מחפשת. 

השלישי: אהבותיך עודן מתקוטטות על ענף ממול.

תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ושקט.

מה שבדיוק אני תמיד אומרת :)

נולדים - חיים -רצים - עובדים -  מתים
באנו לסיבוב אחד - 

ואכן גם לאחר הטיפטוף - המים מתיבשים להם במרזבים

ואותן אהבות מתקוטטות

אבל עדיין כולן שלך

אוהבת לקרוא בך ולהתענג על הגיגייך - סופש מחבק

1.

השיר הקצר הזה מעלה שאלות עמוקות על משמעות החיים, על הזמן ועל המוות. הוא מזמין אותנו לחשוב על החיים שלנו ועל המקום שלנו בעולם.

2.

השיר הקצר הזה  מתאר מצב שבו האדם עובר תקופות שונות בחיים, החל מתקופות של שינויים קטנים ועד תקופות של שינויים גדולים. לאחר כל סערה, המים מתייבשים והאדם נשאר עם שאלות על העתיד ועל מה הוא מחפש בחיים.

3.

השיר הזה  מתאר מצב שבו האדם מתבונן ברגשותיו ומגלה כי קיימים בתוכו רגשות סותרים, רגשות שמתנגשים זה בזה. למרות המתח הזה, האדם עדיין מרגיש שייכות עמוקה לאותם רגשות.

תודה רבקה יקרה על שלושת השירים הקצרים שיש בהם הרבה חומר למחשבה על מהות החיים ומשמעותם.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

את הסיבה למחזוריות הזו-המבול ואז היובש. ניסיון בשלושתם להבין את מהות החיים, לנצור אהבות גם אם חלפו, וכן-חיים רק פעם אחת ואניגמות רבות נותרות עמנו.  

אכן ככה זה ,

אבל בין לבין, בין לידה ומוות ישנם החיים

והם...

לפעמים יפים וטובים מלאים אהבות

כמו אלו שלך שתלויות על ענף

וישנם זיכרונות, זיכרונות יפים כמו הגשם הזה שמכה במרזבים

והכי כיף זה ללכת בגשם, להרגיש אותו על הפנים והוא מרטיב את השערות

ואז אמא כועסת, איך את הולכת ככה בגשם. אבל לי לא איכפת, לי יש רק את החוויה הנפלאה,

ששום עונש שבא אחר כך לא משכיח אותה. ואגלה לך בסוד

אני עדיין אוהבת ללכת בגשם ולהרטב, ואז איזו אשה פולנייה שואלת אותי בטון מתנשא:

איך את הולכת ככה בלי מטריה בגשם? 

אז רבקתי היקרה, סליחה שגלשתי למחשבות על גשם ועל חורף,

ועל מרזבים מרעישים.

אבל כשקראתי על אהבתו מתקוטטות, חשבתי על אהבתי שלי אליך

היא לא מתשתנה ולא מתקוטטת

והיא הכי אמתית שיש.

ובלי שום קשר, סתם ציור של אהבה.

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> תודה! חיבוק. <לב>