רָצִיתִי ... / 2 /

זועק, מבטא אכזבה - לא השגת את מבוקשת - אין לך אוויר. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה ורגועה. מאחל לך שתמצאי מבוקשך באחד הימים ותזכי באוויר שחשוב לכולנו.

תודה רבקה יקרה על השיר הקצר המדבר על מאבק פנימי בין הרצון להגיע לגבהים חדשים ובין הקשר לאדמה ולשורשים. זהו מאבק שגורם לתחושת ריקנות וחוסר אונים.. היטבת לתאר את המציאות בה אנו חיים בכל כך מעט מילים.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

ציור נפלא, מופלא. שמואל, יקר, תודה!! <לב>

מבט על מהעיר ירושלים. מבט עגום כל כך. 

רבקה חביבה,

ההייקו המתומצת וקולע

פרץ בי זאת:

הושלכת לכאן ככולנו

לתחתיות יקום

וסנה בוער בך

אל אווירי פסגות זכים

ומרחבים

לקרב אל רקיעים

להמריא...

ובאו ימים

אדמתנו  הגרומה

מלאה ביצות שנאה 

וצעדייך באשר תלכי

טובעים כמונו...

נושמת אווירי ביצות

ואד רעיל מרחף

חונק  כולנו

וענני אופל באו עלינו

מפילים עלינו תילי טילים..

וקול הסנה לואט בך ובנו  

את שלאט לדויד:

ממעמקים קראתיך ה'...

.

אני רבקה, לא רות, אדם. 

רבקה ירון, ליתר דיוק. 

כפי שכבר דנו בנושא טקסט-קורא ומה שביניהם (גם אני, למען

האמת), אני מקבלת אֶת הבנתךָ בתודה.

רבקה

---

אויר הרים צלול כיין... כך שרה נעומי שמר

ואת רבקתי, את כבר אינך שם בפסגות

האדמה הדבוקה לעקביך מושכת אותך למטה

ואין אויר לנשימה.

זה חונק...

אולי החיבוק שלי, חיבוק חם ועוטף ישא אותך למעלה

אל המקום בו האויר חופשי ואפשר לנשום.

.

תודה ענקית על חיבוקךְ, על האוויר החופשי שיש בו, נוריתי 

יקירתי. אני מתקשה מאוד לנשום בירושלים. 

ובכלל, תודה רבה-גדולה-מאוד על קריאה + תגובה. 

אוהבת אותךְ הרבה כל עוד, 

רבקה שלךְ

---

תגובה סבירה יותר מזו שכתבתָּ ל-דּוֹמֶה ... <חיוך> תומר, עשה טובה וחסד לעצמךָ: קרא לפחות (לפחוֹת!) אֶת "משל קטן" מאת פרנץ קפקא. הוא קטן-קצר באמת-באמת. <לב>