אָלִיס בְּאֶרֶץ הַמַּרְאוֹת / בּוֹחֶנֶת

מעורר תהיות, לא שקטה - לאורך כל החיים את בוחנת את המראה של יקיריך ועתה בגיל מופלג את רוצה לדעת מהוריך ואחותך מה שלומך. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב. שמא את חשבה לא במיטבך. שלא תזדקקי למשפחה הגרעינית שלך.

תודה רבקה יקרה על השיר העוצמתי המציג מסע מרגש שלך  דרך שלבי חייך, כפי שמשתקף בעומדך מול המראה. 

המראה אינה רק משקפת את המראה החיצוני, אלא גם את השלב בחיים בו אנו נמצאים ואת התפקידים שאנו ממלאים.

בברכה

שמוליק

.

שמואל, איש יקר, ברשותךָ:

היום, כשאַתָּה עומד מול המראה, 

הוריךָ, דודיךָ, אחיךָ, בני משפחתךָ מילדותךָ - למי מֵהֶם אַתָּה

דּוֹמֶה? אולי לכמה מהם?

כי הֵם משתקפים במראה. חלקית, לפחוֹת. 

אני מקווה שהסברתִּי לךָ אֶת משמעוּת הפנייה שלי בסוף הטקסט.

המשך יום נעים לךָ. <לב>

רבקה

---

בת 11 בוחנת את תוי פנייך
בת שלושים את תווי הפנים של ילדייך

בת חמישים של נכדייך

ועתה - 

מול המראה - 

את עומדת ושואלת

את הורייך ואת ויתי - מה שלומך

התרגשתי מאד מהמילים - מקסים

מראה מראה... מה מספרות פנייך... כמה אילוזיות ...כמה קמטי חיים

גיל 11, 30, 50. המראה למולך ואת יודעת לבחון ולהכיר מי את.

אך כיום, את זקוקה לאישוריי אהוביך מן העבר. איזה מצב רגשי הוא זה...

<לב> גליתי יקירתי, <לב> לא לאישור אלא להרגיש אותָם, שהם איתי. <לב>

.

... לא הולך לי עִם האימייל ... 

אַתְּ כבר לֹא זוכרת, אבל אני כֵּן: זה היה סיוט. 

תודה רבה-גדולה על הכבוד, כי כבוד גדול להתפרסם עִם "שיר

השבוע" . 

סופ"ש נפלא ומיטיב לךְ, לכם, יקירתי. 

שלךְ כל עוד, <לב>

רבקה

---

מסע

הירהורים תובנות ו-

שאלה

המבט במראה, מראה מראה אמרי נא לי...

כל תקופה והמראה שלה, כל תקופה והַמַרְאֵה שלה.

ועכשיו את במיטה במראה ומחפשת את פניהם של אבא ואמא וויתי, 

מחפשת את חיוכם ואת ניד הראש שמאשר - את בסדר, אנחנו לא עוזבים אותך.

ואם תפני מבט לפינה העליונה של המראה,

תראי השתקפות של חיבוק  גדול, זה שאני מניחה לידך.

<לב> נוריתי יקירתי, <לב> ראיתי. תודה! הנה שלי לךְ: <חיבוק> <לב> שבת שלום, יקירתי. <לב>